על ספרים ומקומות אחרים

 

לפעמים מתגנב לליבי החשש שאת כל הספרים הטובים ביותר כבר קראתי, את הקלאסיקות, את ספרי האיכות שהשאירו חותם על דורות של אנשים, שהשפיעו על פשוטי העם כמוני כמו גם על אנשים דגולים, ממציאים, אנשי רוח ומנהיגים. ספרים שהעניקו השראה לאמנים, לסופרים ולמהפכנים ואולי אף שינו את פני ההיסטוריה.

עד גיל עשר כבר קראתי כמה מן הספרים הטובים ביותר שאי פעם אקרא: הנסיך הקטן, אין מקום שהוא רחוק מידי, מובי דיק, מאה שנים של בדידות, נשים קטנות, תום סוייר, בן המלך והעני וגם את ההוביט, כמובן.

לפעמים הגיבורים בספרים מתארים רגעים שהיו עבורם נקודת מפנה, שלאחריהם דבר לא נשאר עוד כפי שהיה. גם לי היה רגע כזה, כשסיימתי לקרוא את ההוביט ושמחתי אך גם הצטערתי שכבר בעשור הראשון לחיי קראתי את הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם ואף ספר אחר לא יתעלה עליו (או לפחות כך חשבתי).

קראתי מאז הרבה ספרים טובים, אבל לא אחד שישתווה לו, להוביט. הייתה סדרה שניסתה להיצמד למקום הראשון בכוח, אך לא הצליחה לעקוף ולעלות בדירוג, מאחר שאת הדבר שהסופרת רובין הוב עשתה בשלושה עשר ספרים, הצליח טולקין לעשות באחד בלבד ועם הרבה פחות מילים וגיבורים.

חולקים מדף ונהנים משכנות טובה: כמה מהספרים האהובים עליי

בסופו של דבר היה לי עוד רגע כזה לפני שנה, עם הספר "לעולם אל תיתן לי ללכת" מאת קאזואו אישיגורו. האזנתי לספר בגרסת השמע באנגלית, והקול של המקריאה, עם המבטא האנגלי היפה שלה, חוללו אצלי בלב תהפוכות. האזנתי לו ברצף שלוש פעמים, וזה עוד משהו שמעולם לא קרה, כי קריאה חוזרת עבורי היא מענגת כל עוד חלק מהעלילה כבר נשכח, ובדרך כלל איני עושה זאת כדי לדקלם את הספר מילה במילה. הפעם גם צפיתי בסרט ואפילו לא מצאתי כוח לקטול אותו כי הסיפור השאיר אותי כל כך עצובה ושבורה שפשוט שמחתי שהנציחו אותו גם על גבי המרקע, למרות שהוא לא בדיוק כמו בספר...

בשנים האחרונות התחלתי לקרוא בעיקר ספרי דיסטופיה: סוף העולם, מהפכות, שליטים שממציאים חוקים חסרי רחמים, שלילת זכויות ומאבקים. באמת שאיני יודעת מדוע נמשכתי דווקא לספרים אלו, שכן הם מתארים עולמות באמת נוראיים. אבל לפעמים דווקא בעולם בדיוני עם חוקים משלו, מצליח הסופר ליצור גיבורים ואירועים שלא היו יכולים להתקיים במציאות שלנו, בשגרה של עבודה מתשע עד חמש, אסיפות הורים, ארוחות שישי וגיחות קצרות לחו"ל. אולי בשביל ליצור סיפורים ממש טובים, צריך לבנות קודם עולם ממש נורא.

במציאות טובה יותר, יהיו עוד הרבה חנויות כמו זאת שבתמונה, שמוקדשות אך ורק לספרי ילדים.  התמונה צולמה באמסטרדם, והיא אחת משתי חנויות לספרי ילדים בעיר, שזהו הישג מכובד ומעיד דבר או שניים על תושבי המקום והדברים שחשובים בעיניהם. 

לפני כמה חודשים שמעתי משהו בחדשות, על איזה נגיף בסין וידעתי, פשוט ידעתי שככה זה יהיה. כי ככה זה מתחיל בכל הספרים. אז נערכתי. לא עם בהלה לנייר טואלט, כי על זה לא חשבתי (ולא זכור לי שזה הוזכר באף ספר), אבל זמן רב לפני ה"מאומת" הראשון כאן בישראל כבר היה לי מזווה מלא שזיכה אותי ביותר מהרמת גבה אחת. לא הייתי בפאניקה, אבל זה נתן לי משהו לעשות, משהו מוחשי.  

כמובן שנערכתי גם עם ספרי קריאה, כי היה לי ברור שבקרוב נסתגר בבתים ואולי אפילו ינתקו את החשמל והאינטרנט. אז רשמתי לספריה בן משפחה שלא היה לו מנוי, כדי שאוכל לשאול ספרים בשמו בנוסף למנוי שלי, יצאתי לחפש מציאות בחנויות יד שנייה וגם הזמנתי מחו"ל כמה ספרים שרציתי לקרוא כבר הרבה זמן וחששתי שלא אוכל לשים עליהם את ידי ברגע שיפסקו המשלוחים וקשרי החוץ עם מדינות זרות, או בגלל שיפעילו כאן צנזורה (כי זה דווקא כן הוזכר בכמה ספרים). בסופו של דבר האירועים לא התרחשו בדיוק כך ואני נותרתי בבית עם ילד בן חמש, מזון משומר שאין לי כל כוונה לאכול, מעט מאוד זמן פנוי וכמה עשרות ספרים שטרם קראתי. אבל אני לא מתלוננת, היה יכול להיות יותר גרוע.

אם יש מכנה משותף להעדפות הקריאה שלי מאז כיתה ב' ועד היום, הרי שאלו ספרים שעלילתם מתרחשת בארצות אחרות. אני אוהבת את האפשרות להמריא על כנפי הדמיון, בלי מזוודות ובלי דרכון. לאחרונה קראתי כמה ספרים כאלו שהצליחו לקחת אותי הכי רחוק שאפשר: לסקוטלנד, אנגליה, אלסקה, דנמרק ולג'ונגלים בדרום אמריקה.

 

 

אלסקה – הלבד הגדול / כריסטין האנה

לעיתים אני מוצאת שספרים שמתמקדים בהתמודדות עם איתני הטבע חסרים סיפור אישי טוב ונוגע ללב, ואילו סיפורים טובים על התמודדות של הגיבורים מול העולם חסרים לפעמים תיאורי טבע חיים ומוחשיים. בספר הזה שולבו השניים במארג מושלם. יש בו מעט מהכול: טבע פראי, סיפור אישי, מתח, אהבה, טרגדיה והתגברות כנגד כל המכשולים. וכבונוס: הקצב לא איטי מידי. יש לי הרגשה שהספר הזה יצליח להתחבב על מגוון רחב של קוראים מז'אנרים שונים. אני לא עורכת רשימות כאלו, אבל לו הייתה לי כזאת, "הלבד הגדול" היה מדורג בין עשרת הספרים הטובים שקראתי השנה.

 

דרום אמריקה – עד הקצה / ניב דרוקר

"עד הקצה" ביחד עם "בחזרה מטואיצ'י", אלו ספרים שכדאי לקרוא ולהפנים את כל מה שלא כדאי לעשות בזמן טיול. שניהם מספרים את סיפורם של צעירים ישראלים שנקלעו למסע הישרדות שלא יאמן ובדרך לא דרך, עם הרבה תושייה, נחישות ובסוף גם מעט מזל, הצליחו להיחלץ. בקריאת שני הספרים הייתה לי תחושה שהיו להם לא מעט תמרורי אזהרה. ברור לי שמהצד שלי, כמי שקוראת את הספר שנכתב ונערך בקפידה אני מצליחה לזהות את הפתולוגיה הידועה מראש, ולו רק בשל העובדה שאחרת הספר לא היה נכתב. ייתכן מאוד שמי שחוו את האירועים בעצמם  לא הצליחו לזהות בזמן אמת את כל הרגעים בהם היה כדאי שיעצרו וישקלו שוב את התכנית. ואולי אני קצת מגזימה, וכדאי לקרוא אותם לא רק כדי לפקוח עיניים לסכנות שעלולות להתרחש בזמן טיול, אלא גם פשוט כי אלו יומני מסע עם סיפור הישרדות מותח ומרגש וסוף טוב שידוע מראש.

 

סקוטלנד – חנות ספרים על גלגלים / ג'ני קולגן

זהו ספר על חנות ספרים, ולא סתם אחת אלא על גלגלים. זאת כשלעצמה כבר סיבה טובה לקרוא את הספר, כי מי לא רוצה לקרוא על חנות ספרים מיוחדת ומדליקה? והיא חייבת להיות מיוחדת ומדליקה אם היא על גלגלים ונכתב עליה ספר! הסיבה השנייה היא האווירה שנושבת מבין המילים, אווירה של עיירה קטנה, עם כל מיני טיפוסים מקומיים נרגנים ומשעשעים. זה סיפור על ספרים וחלומות שמלווה בכמות המדויקת של תיאורי נוף כדי לעשות טוב בלב מבלי לשעמם ולהעיק.

 

דנמרק – ספריית הצללים / מיקל בירקגור

זה הספר המושלם למי שאוהבים לשוטט בחנויות ספרים ומתגעגעים לזמנים בהם יכולנו להיכנס להנאתנו לחנויות ספרים מיוחדות בחו"ל. כמי שאוהבת מאוד חנויות ספרים, ולפני כל נסיעה לחו"ל חוקרת ובודקת באילו חנויות ספרים כדאי לבקר, וגם אוהבת לגלות במקרה את אלו המיוחדות שלא היה כתוב עליהן בשום מדריך. וכמי שמתגעגעת מאוד לחנויות ספרים עם אווירה אירופאית מכובדת, כריכות קשות וקסם עתיק יומין, מצאתי בספר הזה נחמה קטנה. אני לא ארחיב יותר מזה כדי לא לגלות לכם פרטים על העלילה עצמה, רק אומר שהספר ייקח אתכם למדינה נוספת מעבר לדנמרק, ושסך הכול זהו ספר קליל ומעט צפוי, אם כי יש בו כמה רעיונות מקוריים, מתח, דרמה ואלמנטים על טבעיים.

 

אנגליה – הרוח בערבי הנחל / קנת גרהם

זה אסקפיזם במיטבו. האזנתי לספר השמע באנגלית דרך אפליקציית ליבי (שירות שניתן חינם למי שמנוי לספרייה) והמבטא האנגלי הדרמטי בהחלט הוסיף לחוויה, אבל קיימים לו גם תרגומים לעברית בדפוס ובאודיו. זהו אמנם ספר ילדים, אבל הוא נכתב כל כך מזמן שנראה לי שמבוגרים ייהנו ממנו ויעריכו אותו יותר. מצאתי אותו שנון, מצחיק, מרגש, מותח ומעורר מחשבה. הספר מלא בתיאורים של נופי הכפר האנגליים, ומי שכבר התמזל מזלם לבקר בעצמם במקומות כאלו, יוכלו להרגיש כאילו שבו אל אותם השבילים והמחוזות. ואילו האחרים שמזלם טרם הובילם לבקר בכפר אנגלי, פשוט יאמצו את דמיונם ממש עוד קצת ויקבלו את אותה החוויה.

***

אשמח שתספרו לי אילו ספרים טובים קראתם לאחרונה? היכן טיילתם על כנפי הדמיון או בעזרת המילה הכתובה? במצב הנוכחי אני אשמח לשמוע גם על סרטים עם מכנה דומה ואווירה של חו"ל וטיול.

אני מקווה שאתם שומרים על מצב רוח טוב ותקווה, כי לפי מה שקראתי בכמה ספרים, זה אף פעם לא מזיק ואף יכול להוביל לשינוי חיובי בעלילה.

את ההשראה לכתיבת הפוסט קיבלתי מחברתי מיכל מנור, בעלת המגזין "רואה עולם". מיכל שיתפה פעולה עם אחת מחנויות הספרים האהובות עליי בארץ: המגדלור, ורקחה פוסט מלא בכל טוב של המלצות ספרים שיתאימו לסגר ולכל ימות השנה.

מוזמנים להישאר מעודכנים בנעשה בבלוג ולהירשם כאן לקבלת פוסטים חדשים ישירות לתיבת המייל שלכם.