יום ראשון, 31 בדצמבר 2017

כשהמלאכים בוכים בהייגייט - לונדון






זאת הפעם השלישית שאני מבקרת בלונדון. הפעם ביחד עם אחותי ועבורה זאת הפעם הראשונה בבירה האנגלית. מאחורינו כבר כמה טיולים משותפים ואנחנו יודעות מה נאהב לעשות ביחד ומה קצב הטיול המתאים לנו.


אמנם כבר ראיתי את האתרים החשובים בביקורים קודמים, אך עדיין נשארו פינות חמד רבות להכיר ולגלות. אנחנו גם מתחשבות בכך שזה ביקור ראשון לאחת מאיתנו ולכן משלבות בתכנון המסלול אתרי "חובה" אך גם משאירות מקום לדברים חדשים ומעניינים שנגלה ביחד. למשל את בית הקברות Highgate.

עוד בטרם רכשנו כרטיסי טיסה, כבר ידענו שנרצה להגיע לשם. אז עקבנו אחר אתר האינטרנט של בית הקברות ומיהרנו להזמין סיור ברגע שנפתחו התאריכים המתאימים. כשנסכם את החוויות שלנו בסוף הטיול, נגלה שהביקור בהייגייט היה אחד מנקודות השיא. מתלווים לכך רגשות מעורבים.

בואו נשים לרגע את הדברים על השולחן. זהו בית קברות, מקום עצוב, אפוף רסיסי זיכרונות של אנשים שלא הכרנו. האם זה בכלל יאה שאנחנו כתיירות זרות נדרוך במקום הפרטי הזה כחלק מהטיול שלנו?

שאלה קשה. אין לי תשובה חד משמעית. אבל אני חושבת שאפשר להגיע עם לב פתוח ולעכל את החוויה לאחר מכן. זה מה שקרה לי. ולראיה, רק עכשיו - שנה וחצי לאחר מכן, המחשבות הסתדרו באופן כזה שאוכל לשבת ולכתוב על כך. לא כי החוויה הייתה קשה מנשוא, אלא כי הרגשתי שאני לא יכולה לכתוב המלצה על ביקור בבית קברות באותו האופן בו אני כותבת המלצה על ביקור במוזיאון או במסעדה.

אך מצד שני, זה בהחלט מקום ראוי לביקור. אני לא יכולה לכתוב שכדאי לכם לטייל שם ולשים סמיילי בסוף המשפט. אבל כן, זה בהחלט מקום ראוי לביקור.



Highgate Cemetery


מזרח

בית הקברות נחלק לשניים: מזרח ומערב. הצד המזרחי עדיין משמש כבית קברות פעיל ואפשר לסייר בו באופן עצמאי. בצד זה קבורים כמה אנשים ידועים כמו: קארל מרקס וג'ורג' אליוט (שם העט של מרי אן אוונס). אבל יש רק אחד שאני רוצה לפקוד באופן מיוחד ומחפשת את המצבה שלו: הסופר דאגלס אדאמס. המצבה שלו קטנה, צנועה. מרגש לראות את המחוות של המעריצים עם אלמנטים הקשורים לספרים שכתב. מישהו השאיר פתק עם המספר 42, ומתמונות שמצאתי באינטרנט ראיתי שלא פעם השאירו מגבת או פתק שכתוב עליו: Don't Panic. זה מרגש אותי, אני מצטרפת לאלו שבאו לפניי ומשאירה גם את העט שלי לצד הקבר ומנגבת דמעה. איזו דרך יפה ופשוטה להנציח סופר, להביע הערכה לאדם שהיה ולמילים שכתב.

תוך כדי שיטוט בין הקברים והפסלים אני לוקחת את הזמן לעצור מידי פעם ולקרוא את הכתוב על המצבה. אני עוצרת לכמה דקות וחושבת על האדם שהלך ועל האנשים שהשאיר מאחור. דרך המילים שבחרו לתאר את הנפטר אני מנסה לדמיין את חייהם לפני ואחרי, איתו ובלעדיו, את לכתו ואת החלל שהשאיר.

אני מתעצבת במיוחד למראה מצבות של ילדים, מחשבת את גילם שנספר במנות קטנות: שעות, ימים, חודשים או שנים בודדות. מרכינה ראש, משתתפת בכאבם של אנשים הזרים לי וממשיכה הלאה כשאני מרגישה שאני לא מסוגלת להכיל זאת יותר.



בית הקברות גדול וקשה לתחזק את כל השטח באותה המידה.  יש מצבות שסבך ירוק מכסה אותן לגמרי, מה שגורם לי לחשוב שאיש לא פקד אותן שנים רבות.

מערב

הביקור בצד השני הוא בסיור מודרך בלבד ויש צורך להזמין מקום מראש. הסיור בקבוצה יותר קליל. במקום להתרכז במחשבות שלי, אני מתרכזת בהסברים המרתקים של המדריכה. היא בוחרת מה להראות ומה לספר, שומרת על איזון בין נתונים יבשים ומספרים, לבין עובדות היסטוריות, אישים מפורסמים וסיפורים קטנים אך מעניינים. 

אני שמחה ששילבנו את הסיור המודרך ולא הסתפקנו בביקור בצד המזרחי בלבד. הם מאזנים זה את זה. הסיור עוזר לי לצאת משלולית העצב שטבעתי בה ולחזור לקרקע בטוחה. 



את חלק מהמצבות מעטרים פסלים, גם להם יש משמעות לפעמים דתית או מעמדית.


לקראת ביקור – כדאי לדעת: 

# דמי כניסה לצד המזרחי: 4 פאונד.

# כניסה לצד מערבי בסיור מודרך בלבד – מחיר הסיור 12 פאונד והוא כולל כינסה גם לצד המזרחי. יש להזמין מקום מראש, לפרטים מלאים בקרו באתר בית הקברות.

# את הסיור בצד המערבי יש להזמין מראש. בימים שבת וראשון- יוצא סיור כל חצי שעה בערך והכרטיסים נמכרים במקום, בשעה 10:45 לכל הסיורים של אותו היום. המבקרים בימים שני עד שישי צריכים להזמין כרטיסים מראש דרך האתר. קחו בחשבון שהסיורים מאוד מבוקשים. אפשר להזמין מקום חמישה שבועות מראש. המידע נכון לעת כתיבת שורות אלו, כדאי לוודא באתר בית הקברות שדברים לא השתנו.

# בית הקברות אינו ממומן מכספי עירייה, אלא רק מתרומות ומדמי הכניסה שמשלמים התיירים. גם המדריכים שמעבירים את הסיורים עושים זאת בהתנדבות. כל ההכנסות מושקעות בהוצאות השוטפות של בית הקברות ובעבודות השימור.

# הגעה בטיוב: בקו Northern line , לרדת בתחנת Archway. משם אפשר להמשיך ברגל, או שתי תחנות באוטובוס ( קווים 201 , 143 , 171 ).



לקריאה נוספת על הייגייט – בקרו בבלוג של רבקה.ק. 


לקריאה על בית קברות אחר, מעניין לא פחות: בית קברות בריטי על אדמת פולין - בקרו בבלוג של ינינה, "אפקים מטיילים".


לקריאה על בתי קברות בארץ ובחו"ל - לחיות ולמות ביחד או לחוד? - בקרו בבלוג של זיוה, "שמתי לב".


מה אתם חושבים על סיור בהייגייט? תרצו לבקר שם? אולי כבר ביקרתם? מוזמנים לשתף בחוויות ומחשבות  משלכם בתגובות.

תודה שקראתם ונתראה בפוסט הבא :)
אם תרצו לקבל את הפוסט הבא ישירות לתיבת המייל שלכם, לחצו כאן להרשמה.


לקריאה נוספת על לונדון, מוזמנים לקרוא את הפוסטים הבאים:
בלוגרים מטיילים בלונדון
טיול שורשים לפאב אנגלי
לונדון - מזג האוויר יהיה חם ונאה
10 רעיונות לטיולי יום מחוץ ללונדון
מה אוכלים בלונדון? פוסט על דגני בוקר וקאפקייקס מעוצבים




18 תגובות:

  1. מאד אוהבת את הפוסטים שלך על לונדון. בגלגול הקודם בטוח היית נערה אנגליה, או אולי נערה אירית שעברה לחיות בלונדון...:-)

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי גם וגם, בטח היה לי יותר מגלגול אחד :)
      תודה! אנחנו ממש אחווה של אנגלופיליות :)

      מחק
  2. בביקור האחרון בלונדון היינו וסיירנו בבית הקברות הזה וגם אני מאד התלהבתי. חזרתי עם שלל צילומים... בכלל יש לי משיכה בלתי מוסברת לבתי קברות ואני נוהגת לפקוד אותם כשאני מטיילת במקומות שונים בעולם. תחביב קצת קריפי, אבל מעניין

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן קצת קריפי, אבל אני בהחלט מבינה את המשיכה. ובנוסף, דרך הסיפורים של בית הקברות לומדים עוד על ההיסטוריה של העיר או התקופה. זה ממש מעניין.

      מחק
  3. שאלה מעניינת שאלת - האם ראוי שאנחנו כתיירים נבקר שם. התשובה שלי היא חד משמעית - כן! רוב הקבורים שם כבר נטולי משפחה שבאים לביקורי געגועים, ואנחנו כתיירים יכולים ללמוד כל כך הרבה על העבר, מבתי קברות! תודה על הקישור!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני גם חושבת שאפשר ללמוד הרבה על העבר מבתי קברות. וזאת דרך מעניינת להיחשף לעובדות וסיפורים שלא היו מתגלים לנו אחרת.ואני אני שמחה לשעת שאת חושבת שזה מקום ראוי לביקור תיירים, הרגעתי לי קצת את המצפון :)

      מחק
  4. ליען, זה פוסט נהדר. אהבתי מאוד את הפתיחה שלך, את הכבוד שאת נותנת לאנשים שקבורים שם, את רגע ההפסקה והחשיבה שאת גורמת לנו הקוראים לעשות רגע לפניש רצים לקוא את הפוסט ולרשום עוד אתר חובה. תןדה על הפרגון והקישור לפוסט שלי, ותודה על הקישור לפוסט של רבקה - עדו זוית מענינת על בית הקברות הזה. אני בהחלט ארצה לבקר בבית הקברות זה, לכשאגיע ללונדון.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ינינה, הפוסטים שלכן נראים לי כהמשך הולם לפוסט הזה. זה מדהים כמה הרבה אפשר ללמוד "רק" מביקור בבית קברות.

      מחק
  5. ליען, כתבת ברגישות ובהמון כבוד לאנשים שהיו. מרגישים במילים שלך עד כמה הביקור בהיגייט היה משמעותי בשבילך. כמה שננסה לדחות את המחשבות על המוות, הוא הרי חלק מהחיים, וכשחושבים על זה כך זה הופך את הביקור בבית קברות ואת ההצצה למקום מנוחתם האחרונה של אנשים זרים למשהו טבעי. אני מנסה להסתכל כך גם על העשב הצומח פרא בחלק מחלקות הקבר ועל הקברים העקמומיים. למדתי מאמא שלי את תפיסת העולם הזאת. גם לקבר יש אורך חיים ובשלב מסוים הוא נזנח, מתעקם או מצמיח עשב סביבו. מאוד הזדהיתי אתך בתחושה מול קברי הילדים. אני זוכרת את עצמי בסיטואציה דומה מול חלקת הילדים בבית הקברות של העיירה הקטנה סולדן בחבל טירול באוסטריה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה זיוה. אני מתחברת מאוד למה שכתבת, שגם לקבר יש אורח חיים משלו. זה נכון. עם כמה שזה עצוב, גם אורח החיים של הקבר, מגיע לקיצו כאשר כבר אין מי שיפקוד אותו.

      מחק
  6. ראשית, את כותבת ממש יפה וקולח. מעולם לא חשבתי בטיול לחו"ל, ללכת לבקר בבית קברות, אבל בהחלט הכנסת את הרעיון לראשי..

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שרון. את תגלי הרבה דברים מעניינים בביקור בבית קברות. גם בפן ההיסטורי, וגם פשוט מלראות משהו שונה ממה שאנחנו מכירים כאן בישראל.

      מחק
  7. מקום עצוב זה בית קברות, זוכר שגם בפר לשאז ומונפארנאס היו לי רגשות מעורבים מחד אנשים מפורסמים ויצירות אמנות אך מצד שני הרגשתי שאאני מטריד אותם במקום מנוחתם :) תודה ליען

    השבמחק
    תשובות
    1. זה בערך גם מה שאני הרגשתי, היטבת לתאר זאת.

      מחק
  8. ליען, כתבת ברגישות ובחמלה. גם אני מוצאת עניין בביקור בבית קברות. אגלה לך שהייתי קוראת פעם בעיתונים מודעות אבל, אז אולי יש לי משיכה לצד הזה של החיים. הסיכום הזה של חיים שלמים בכמה שורות יש בו כמו תמצית מרוכזת של החיים. אותי זה מעניין.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יפעת. מודעות אבל לא הייתי קוראת, אך בתי קברות אכן מעניינים אותי. בסופו של דבר, זה גם חלק מהחיים...

      מחק
  9. מעניין, אני מאוד נרתעת מבתי קברות בדרך כלל אבל הבאת כאן חוויה אחרת לגמרי. תודה ששיתפת!

    השבמחק
  10. ליען אני מתה על לונדון (יצאה לי בדיחה שחורה קטנה :) הייתי בה לא מעט ומעולם לא ביקרתי בבית הקברות הזה... מסמנת לי אותו בפעם הבאה. איזה רעיון נדיר לפוסט!
    אפשר להגיד שמגיל מאוד צעיר (לצערי) אני מבקרת לא מעט בבתי קברות. אולי זה חיסן אותי...
    אני חושבת שבית קברות זה סיפור. עצוב, שמח, מסתורי, שובר לב... יש הכל במקום הזה.
    אנחנו חיים במדינה שבתי קברות הם משהו מאוד טעון. הרבה צעירים קבורים בהם ולכן לנו כישראלים זו מילה לא פשוטה.
    כשאני בעולם יצא לי לא מעט להסתובב בבתי קברות. אני אוהבת לקרוא מה כתבו על המצבות כמוך(כל עוד זה באנגלית) לדמיין על מי זה נכתב... איך הוא נראה, סיפור אמרתי?
    לא אגיד לך שזה היעד הראשו שאסמן לי ועדיין יש בי את המקום הזה שנמשך לבקר שם.
    מקורי לבחור נושא כזה לפוסט. אפילו אמיץ...והצלחת להעביר את זה מצויין.
    כתבת כל כך יפה, עם המון רגישות. נראה שהביקור שם בהחלט עשה לך משהו אבל תיארת אותו בטבעיות וממקום מאוד נוכח וקשוב.
    ומול קברי ילדים אני פשוט משותקת. כמוך. שם כבר קשה לי מדי.

    השבמחק