יום חמישי, 16 בנובמבר 2017

טיול שורשים לפאב אנגלי



עדיין לא נסעתי לטיול שורשים בסלוניקי, וגם לא ביקרתי במקום מגורי סבי וסבתי בפולין. אבל לפאב אחד בלונדון דווקא כן הגעתי בעקבות אמא שלי.

כשאמא שלי הייתה בת עשרים וקצת, אחרי הצבא, היא טסה לחו"ל. אך מה שהיה אמור להיות טיול באירופה הפך במהרה להשתקעות של מספר חודשים בלונדון. ואם היא לא הייתה חוזרת לארץ בגלל רגל שבורה, אז מי יודע, אולי הייתי היום אנגלייה?

בהגיעה ללונדון מיהרה לשכור חדר בדירה של אישה מבוגרת בגולדרס גרין וגם התחילה לעבוד בשתי עבודות. 

במקום העבודה הראשון היא הייתה אחראית על עגלת תה במשרד גדול. מי בכלל חשב שהיה פעם תפקיד שכזה? אבל בעצם, מתאים להם לאנגלים להקצות אדם למשרה שכוללת הובלת עגלת תה ומזיגתו לפקידים והמנהלים במהלך יום העבודה.

מקום העבודה השני היה בפאב אנגלי טיפוסי. עיקר העבודה הייתה הגשת משקאות בדלפק, ברמנית אם תרצו.

ולפאב הזה רציתי להגיע, כשגם אני הייתי בת עשרים וקצת,  אחרי הצבא. לא ידעתי בכלל שאני רוצה להגיע לשם, עד שהזמנתי כרטיס טיסה ללונדון והבנתי שיש לי הזדמנות. 
רציתי לבקר בפאב מתוך סקרנות, אותה סקרנות שאני חושבת שנמצאת בכל אחד כמעט לגבי ההורים שלו. סקרנות לדעת מי הם היו לפני שאנחנו הצטרפנו לחגיגה.

את הפאב עצמו לא היה קשה לאתר, אמא שלי זכרה את השם ואפילו היה להם אתר אינטרנט (לא דבר מובן מאליו בעשור הקודם). אז העתקתי את הכתובת לפנקס והחלטתי להקדיש אחר צהריים אחד לביקור בפאב.

אבל מה שלא בדקתי מראש, זה היכן בדיוק הפאב נמצא על המפה. וכשכבר הייתי בלונדון גיליתי שבמפה שלי לא ניתן למצוא את הכתובת. הרחוב היה מסומן על המפה, אך ללא השם וגם לא הופיע באינדקס הרחובות שצורף למפה.

כאשר נואשתי מלמצוא את הרחוב ביקשתי את עזרתו של ג'ון, בחור אנגלי שעבד באכסניה שבה ישנתי. ג'ון העיף מבט במפה שלי, ביקש שאמתין רגע ונעלם לו במעלה המדרגות. כשחזר החזיק בידו ספר עם שמות כל הרחובות בלונדון ומפות קטנות לפי תתי אזורים. ספר שלם! כמה עלוב נראה האינדקס שלי לידו.

למה לא בדקתי באינטרנט , אתם בוודאי שואלים? פשוט כי לא היה אינטרנט באכסניה, ועדיין לא התפתח אצלי האינסטינקט לבדוק כל דבר בגוגל. כנראה שאז עוד ניסיתי להשיג מידע ולפתור בעיות בדרך הישנה.

לבסוף מצאנו את הרחוב בספר ולאחר מכן הצלחנו גם לאתר אותו במפה שלי ולהבין מהי תחנת הרכבת הקרובה ביותר. ליתר ביטחון, רשמתי הכל גם על פתק שטמנתי בכיס, ממש בשיטה הישנה, כי לא לקחתי איתי טלפון נייד לאותו הטיול.

למחרת בבוקר יצאתי לדרך, עם המפה בתיק ושיר בלב, ורק את המטריה שכחתי לקחת. ביש מזל ממש, כי זה היה כנראה אחד הימים הגשומים ביותר באותה השנה, או לפחות במהלך הטיול שלי.

וכך הגעתי לפתח הפאב רטובה עד לשד עצמותיי. הגעתי לאותו פאב שכונתי שאמא שלי עבדה בו לפני מי יודע כמה שנים. ובאמת, היה זה פאב שכונתי נעים, בדיוק כפי שתיארה לי אותו. היא רק שכחה לציין שמדובר בשכונה די אמידה. ועל כן אווירת השכונתיות הנעימה היא בהתאם לדיירים המתגוררים באזור. והם לא שמחו לראות את הנערה הפרועה שהייתי. אני אפילו זוכרת  את החולצה של AC DC שלבשתי, לא משהו כזה נורא. אבל באותה מידה יכולתי להיות חייזר. חייזר רטוב.



The Old Bull And Bush


מהר מאוד התברר לי שזה לא רק פאב, אלא מוסד מכובד אליו מגיעים לסעוד ארוחת צהרים גברות ואדונים. האדונים לבשו חליפות מחויטות ונעליים מבריקות. החצאיות של הגברות היו בדיוק באורך הנכון ותיק קטן ותואם סטייל מלכת אנגליה. ומה אגיד לכם, היו שם כל כך הרבה טקסים והליכות ונימוסים, שפשוט נתנו לי להיכנס ולהזמין בירה וגם השתדלו שלא לנעוץ בי יותר מידי מבטים.

אבל אני מיד נתקלתי בבעיה חדשה, שלברמנית (שעמדה עכשיו בדיוק במקום בו אמא שלי עמדה פעם) היה מבטא אנגלי כל כך כבד שאני לא הצלחתי להבין אותה והיא לא הצליחה להבין אותי וכך יצא שהזמנתי ליטר של בירה גינס, שאני בכלל לא אוהבת ולא מסוגלת לשתות על בטן ריקה בשעות הצהרים המוקדמות.

בינתיים, תפסתי לעצמי שולחן פינתי וניסיתי לפתח אסטרטגיה לצילום תמונות כך שלא אפריע לסועדים הנכבדים. אבל הפרעתי להם, כי היה קצת חשוך בפנים בשל מזג האוויר הסגרירי, הפלאש עבד, ואני התביישתי להמשיך ולצלם אז בסופו של דבר נשארתי עם שתי תמונות מטושטשות. 


היה לי מאוד לא נוח וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה שעד שהגעתי לכאן, אני צריכה לפחות לסיים את הבירה. אז שתיתי מהר ועזבתי אחרי רבע שעה. ברגע שיצאתי החוצה, השמש הפציעה מבין העננים וייבשה את בגדיי הרטובים, מה שאפשר לי לטייל יותר בנחת. ולא הכל היה לשווא, כי בדרך חזרה התאהבתי בהמפסטד ולמדתי משהו על מרדף אחרי צללים מהעבר.



המפסטד

כשהבנתי שאני רוצה להפוך את הסיפור של הביקור בפאב לפוסט בבלוג, שלחתי אותו לאמא שלי, כדי לקבל את ברכתה וגם לראות אם יש לה מה להוסיף, ובהחלט היה לה, ומכאן הסיפור ממשיך במילים שלה:

"הסיפור שלי עם בול אנד בוש כאמור החל בגלל שהוא הוזכר בשיר (אולי של הביטלס), וגם בגלל שקראתי אז באיזה מקום שלצ'ארלס דיקנס היה שולחן קבוע בפאב הזה. ואני, שאז עדיין חלמתי להיות סופרת דגולה חשבתי שאם אשב בדיוק באותו שולחן שהוא ישב ואשקיף אל אותו הנוף, אז השראה אלוקית תנחת עלי משמיים לכתיבה.

אז פעם אחת הלכתי לשם סתם כדי לשבת בשולחן הזה. שאם זיכרוני אינו מטעה אותי היה בצד שמאל של החדר הפנימי. בעצם עבדתי בפאב של ג'ון מעבר לכביש, מפורסם לא פחות.

מכל מקום, לפאב של ג'ון התקבלתי כשוטפת כוסות - העבודה הייתה החל מהשעה 16:00 אחר הצהריים ועד ל - 23:00 בערב. בפאבים היה נהוג אז לקרוא למשקה אחרון בשעה 22:30.  ה - last call for drink  היה מלווה בצלצול פעמון - כזה שאוחזים ביד ומנדנדים מצד לצד. וזאת, שכולם יספיקו לאוטובוס האחרון.

יום אחד אחרי זמן מה, מישהו אמר לי שכדאי לבדוק עבודה בבול אנד בוש שמעבר לכביש, ששם אולי משלמים טוב יותר. אז באמת הלכתי ופגשתי את הבעלים של הפאב, שהיה אוהד נלהב של ישראל, שאמר לי שלא ייתכן שישראלית חמודה כמוני ועוד שהייתה חיילת בצה"ל, תשטוף כוסות. אז עליתי בדרגה, כאמור למזוג משקאות מעבר לדלפק.

אני, למרבה הפלא, לא ראיתי את עבודתי כברמנית שתמיד מצטיירת כעבודה במקום חשוך ואפוף עשן סיגריות, אלא יותר כמו עבודה בקיוסק. לעבודה הגעתי בשעות אחר הצהריים המוקדמות. החצר הקדמית הייתה שטופת שמש בימים נאים. וכמו כן הבר, שהיה בתוך חדר גדול, שגם בו היו שולחנות לשבת בפנים למי שרצה. אך כשמזג האוויר היה  טוב כולם יצאו עם הכוסות לחצר.

אבל איך שלא יהיה, גם אני יצאתי לפני 23:00 מהפאב כדי לתפוס את האוטובוס האחרון לגולדס גרין,שהייתה בהמשך הכביש עם קטע של יער שהיה ידוע לשמצה בגלל רציחות שאירעו בו. וההליכה כל לילה מהתחנה לבית שגרתי בו הייתה תמיד מלווה בחרדה, הייתי עושה את הדרך כמעט בריצה".


כמה עובדות מעניינות על הפאב  Old Bull & Bush

במקור היה זה בית חווה שנבנה בשנת 1645.  בשנת 1721 קיבל המקום רישיון למכור שיכר, ומאז ועד היום עוסקים שם במזיגת משקאות.

# יש המאמינים שהפאב רדוף רוחות, היו אנשים ששמעו קולות מוזרים ואחרים שראו דמות ויקטוריאנית מסתובבת בין החדרים. השמועות האלו קיבלו חיזוק כאשר בשנת 1980 נמצא שלד באחד באחד המרתפים, כאשר לצידו כלי ניתוח מהתקופה הוויקטוריאנית. יש המאמינים שמדובר בגופתו של ג'ק המרטש, שהתחבא במרתף בעת ששופץ ונבנה הקיר שסגר עליו.

# מסתבר שלא רק צ'ארלס דיקנס ביקר בקביעות בפאב, אלא גם ג'ון קיטס וויליאם הוגארת.

בשנים האחרונות הפאב עבר שיפוץ והוא אינו נראה כלל כמו הפאב שביקרתי בו, או כמו הפאב שאימי זוכרת. כיום הריהוט והאווירה נראים מודרניים למדי, כך עולה מהתמונות שבאתר הפאב. אני לא יכולה שלא להצטער מעט על השינוי הזה. כל שנותר כעט הוא להתרפק על זיכרונות העבר, והכי מתאים לעשות זאת עם השיר שככל הנראה הפך את הפאב למפורסם בזמנו ומשך אליו קהל רב.



אחרית דבר

את ההשראה לכתיבת הפוסט קיבלתי מהבלוגרית אילנה בר. את הבלוג הנפלא שלה הכרתי רק לא מזמן, ובפוסט שמתאר את  המסע שלה בהודו היא כתבה שלכל אחד יש את המסע המיתולוגי שלו, וזה גרם לי לחשוב ולהבין שהמסע המיתולגי שלי הוא אותו טיול של שבועיים לאנגליה, שעשיתי לבד, כאישה צעירה. זה לא היה טיול ארוך, אבל הוא סיפק לי חוויות, תובנות ואינספור רגעים יפים להתרפק עליהם למשך חיים שלמים. המחשבות על אותו טיול הזכירו לי את הביקור בפאב,  אז ישבתי בשעת לילה שקטה להעלות את הזיכרונות על הכתב.

תודה שקראתם וצעדתם איתי בשבילי הזיכרון אל הפאב האנגלי. ותודה לאמא ששיתפה פעולה :) 


הפוסט הזה אינו פוסט טיולים רגיל והוא מצטרף לפוסטים אישיים אחרים שעולים כאן בבלוג מעת לעת. ואם אהבתם את הפוסט הזה אולי יעניין אתכם לקרוא גם את הפוסטים האלו:



22 תגובות:

  1. ליען, זה אולי לא פוסט טיולים "רגיל", אבל זה אחד הפוסטים המקסימים ביותר שלך. אולי אני קצת משוחדת, כי אני אנגלופילית וחובבת במיוחד את השכונות האמידות של לונדון, אבל בלי קשר, יש בפוסט כל מה שצריך כדי לגרום לקוראים שעה קלה של הנאה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מיכל, מחמם את הלב לקרוא את התגובה שלך ועוד יותר בגלל שאני יודעת הרי שאת אנגלופילית, וגם אוהבת את המפסטד :) תודה!

      מחק
  2. וואו. שבועיים באנגליה לבד? חלום. פוסט כייפי לחובבת לונדון שכמוני.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יפית, שמחה שאהבת! וכן, שבועיים באנגליה זה בהחלט חלום. הגשמתי אותו פעם אחת (בעצם פעמיים, אם מחשיבים את השבועיים שהדרכתי בסאמר סקול...) וכעת אני חולמת לצאת שוב לטיול כזה.

      מחק
  3. איזה סיפור מקסים ליען ועכשו אני גם מבינה את שורשי החיבור שלך לקריאה וכתיבה. איך שהכל בדרך זו או אחרת קשור לאמא. עצם זה שהקשבת באמת לסיפורים של אמא והלכת לעשות עם זה משהו ממש יפה בעיני. אין ספק שהפוסט הזה יכול להיות סצינה בספר שאולי תכתבי. אהבתי שהבאת גם את הזווית מפיה של אימך לסיפור.

    השבמחק
    תשובות
    1. תטדה אסנת, הפוסט לא היה שלם בלי התוספת של אמא שתרה לי גם מידע מעניין על last call for drink ובכלל על החוויה אנגלית :) שמחה שאהבת.

      מחק
  4. יופי של סיפור! אהבתי את הדרייב שלך לחפש ולמצוא פיסת היסטוריה משפחתית.

    השבמחק
  5. צחקתי ממש! קודם כל נראה לי יופי של טיול שורשים-לשחזר הרפתקאה של אחד מהוריך או סביך... חוץ מזה נזכרתי בסיור פאבים שעשינו פעם בלונדון בלילה לאורך הגדה של התמזה. הקטע הוא שהייתי אז בהריון כך שבשום מקום בעצם לא יכולתי לשתות והמקום שהזמנתי אוכל הוא היה די מזעזע, אבל החויה היתה ונשארה מלבבת.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ריבי, אהבתי את מה שכתבת, שבעצם שיחזרתי הרפתקאה של אחד מהוריי, לא חשבתי על זה ככה, אבל זה נכון:) ועכשיו נתת לי רעיונות נוספים...

      מחק
  6. ליען, זה פוסט נפלא. העברת כל כך יפה את התחושה במפגש בין הציפיה למפגש עם הפאב והרגשת אי הנעימות בפועל.רעיון מעולה, טיול נוסטלגי שכזה.

    השבמחק
  7. זה לא פוסט רגיל זה ממש רומן משולב בספר מתח ועוד עם רוחו של דיקנס מרחפת ברקע. האם תמצאי את הפאב? כיצד נראה היום? ואז חזרה לעבר ואיך אמא שלך התגלגלה לשם. מאוד נהנתי לקרוא. הזכיר לי קצת את ביקור השורשים שאני עשיתי בלונדון בזמנו עם אימי.

    השבמחק
    תשובות
    1. ליען, זה פוסט קסום, מלא באווירה, מעורר דימיון ומעלה חיוך. כשאני קוראת עלייך ועל אמא שלך בפוסט אחד נדמה לי שנתפות נפל קרוב מאוד לעץ. אתן מזכירות זו את זו בהמון דברים. נהניתי מאוד לקרוא.

      מחק
  8. בהחלט אהבתי את הגדרת המסע המיתולוגי, ואני מנסה לפשפש בזכרוני ולהחליט איזה מסע הוא המיתולוגי שלי :) פוסט מקסים ליען, הרעיון של חיבור לכתיבה מ"מקור ראשון" של אמא שלך מאוד מקורי ומעשיר את הפוסט. מאוד נגע לליבי שהגעת לשם, אבל שהדברים לא הסתדרו בדיוק באופן מושלם, בלשון המעטה. מצד אחד כאילו פוספס טיול השורשים, ומצד שני יצרת לך טיול שורשים משלך, עם זכרונות משלך ואמירה משלך על המקום הזה. והכל בתוך נוף אנגלי שמכניס אותי למקומות וסיפורים דיקנסיים ואחרים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אילת, יהיה מעניין לקרוא על המסע המיתולגי שלך :)

      מחק
  9. לגלות את אמא!!! זה טיול שורשים הרבה יותר מעניין מאלה שטרם עשית!

    השבמחק
  10. איזה פוסט קסום ומרתק. התאהבתי באמא שלך קצת... רואים מהיכן כישרון הכתיבה והסיפור פשוט מעורר את הרצון לחזור ללונדון ולרוץ לבול אנד בוש...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה קרן, ואמא שלי בהחלט מאלו שמתאהבים בהן :)

      מחק
  11. ליען דמיינתי אותך עומדת רטובה בפתח הפאב וכל האנגלים המעונבים מסתכלים עליך בזעזוע מנומס. סיטואציה שמתאימה לקומדית מצבים. אהבתי שטיילת בעקבות ההרפתקה של אמא שלך. סיפור מקסים והתוספת של אמא שלך מהנה ומוסיפה עניין.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יפעת. זה היה רגע שאני לא אשכח לעולם :)

      מחק