יום חמישי, 13 באפריל 2017

חופשי זה לגמרי לבד - הפוסט שישכנע אתכם לצאת לטיול סולו בחו"ל





לפני שבועיים חזרתי מטיול בוורשה (כתבתי על זה כאן). זה היה טיול מדהים, ארבעה ימים גדושים בחוויות, מראות, מאכלים מקומיים ומפגשים מעניינים. זה היה טיול עם הרבה זמן פרטי כי נסעתי לבד.

היו הרבה אנשים שהתפלאו: מה? לבד? למה? לא מפחיד? משעמם? איך תסתדרי?

והיו עוד הרבה יותר אנשים שאמרו שגם הם רוצים לטייל לבד, שיום אחד עוד יעשו את זה, שהם קצת חוששים אבל מסתקרנים. לכל אותם אנשים אני מקדישה את הפוסט הזה.

לפני שישבתי לכתוב לכם, התלבטתי אם בכלל יש טעם, כי יש אנשים שטיילו לבד לפרקי זמן הרבה יותר ארוכים, עשו מסלולים מאתגרים והגיעו למקומות נידחים. לבד.

ואני, לעומת זאת, טיילתי לבד רק פעמיים. ארבעה ימים בוורשה בטיול האחרון, ושבועיים באנגליה לפני שמונה שנים (בערך). אז מה פתאום שאני אכתוב פוסט עם המלצות על טיולי סולו? אולי כדאי שאשאיר זאת למנוסים ממני? 


אבל אז הבנתי שאלו שעדיין לא טיילו לבד אף פעם, הם הרבה יותר קרובים למקום שאני נמצאת בו, שמאחורי רק שני טיולי סולו (בינתיים). הבנתי שבעצם אני לא כל כך רחוקה מהתחושה של החשש והפחד לנסות משהו חדש ולכן דווקא כדאי שאני אכתוב. אז הפוסט הזה הוא עבורכם, חברים למסע ומטיילי סולו עתידיים. בפוסט הזה אנסה לענות על שאלות ששאלו אותי לא מעט וגם אשתף אתכם בטיפים שימושיים שעזרו לי בטיולים שלי.



איך תסתדרי?
איך אני אסתדר? 

לשאלה הזאת אני עונה: למה שלא אסתדר?

תחשבו על זה רגע , כמה פעמים יצא לכם – בישראל - להגיע לעיר שאתם לא מכירים והייתם צריכים להסתדר בה לבד, להגיע לפגישה או אירוע? מה עשיתם? מצליחים להיזכר? יופי! כי את אותו הדבר בדיוק אפשר לעשות בלונדון או פריז.

אם תאמצו את הגישה הזאת 
(בהנחה שאתם לא נוסעים לחפש שבטים אבודים ביערות הגשם), אז תגלו שזה לא מפחיד להגיע למקום חדש ושבעצם כבר התמודדתם בהצלחה עם הסיטואציה הזאת פעמים רבות.



מחסום שפה

ידיעת השפות הנוספות שלי מסתכמת באנגלית ועד היום הסתדרתי בכל מקום. אפילו בסין, למרות שזה לא תמיד היה קל. נכון, יש מקומות בהם אנגלית לא תעזור לכם, אבל לרוב כן. ואם יש לכם אינטרנט זמין או סמארטפון זאת בכלל לא בעיה, כי אפשר לפנות לגוגל עם כל שאלה ואפשר להוריד מראש אפליקציות לתרגום, יש גם כאלו שעובדות אוף-ליין, אז בקיצור, היום בעידן הטכנולוגי אפשר להסתדר בקלות גם במקומות שאינם דוברי אנגלית.

לבד בעיר זרה.

פחד מבדידות
האם להיות לבד בהכרח גורם לתחושת בדידות? ממש לא! אלו שני דברים שונים לחלוטין. אפשר להיות מוקפים חברים ומשפחה ולהרגיש בודדים, ואפשר להיות לבד מבלי להרגיש בדידות.


ובכל זאת, טיול סולו בחו"ל יביא אתכם להרבה מצבים של "לבד". באופן אישי, כשאני מרוכזת בטיול ובדברים שמעניינים אותי אז אני בכלל לא חושבת על זה, אך לפרקי זמן ממושכים זה יכול קצת להעיק, בעיקר בגלל שאנחנו יצורים חברתיים וזקוקים לתקשורת, מה שמוביל אותי לסעיף הבא.

איך להתמודד עם בדידות בטיול סולו בחו"ל?


זה בעצם מאוד פשוט, הנה כמה רעיונות ודרכים שיעזרו לכם להפיג את הבדידות ולהתאקלם במקום חדש:


להזמין מלון במיקום טוב, ברחוב נעים שיש בו מסעדות וחנויות ותנועה של אנשים. זה לא חייב להיות המיקום הכי מרכזי, אבל שיהיה מקושר היטב בתחבורה ציבורית, או במרחק הליכה.

לבחור מקום לינה שיהיה לכם נעים להיות בו לבד. אני גיליתי על עצמי שאני מעדיפה להיות לבד במלון גדול מאשר בדירה או Bed & Breakfast פרטי. אחרים אולי יעדיפו מקום קטן, מלון בוטיק, משהו משפחתי.

לישון באכסניה. כתבתי על זה בהרחבה בעבר, אפשר לקרוא כאן. ובקיצור: לינה באכסניה מאפשרת להכיר בקלות מטיילים אחרים שפתוחים ורוצים ליצור קשרים חדשים. לפעמים זאת תהיה רק שיחה נעימה ולפעמים תוכלו למצוא פרטנרים לבילוי או טיול.

באכסניות יש גם חדרים פרטיים שמהווים פתרון טוב למי שרוצה ליהנות ממה שיש לאכסניה להציע אבל לא רוצה לחלוק חדר עם זרים. יש גם חדרים לנשים בלבד, או לגברים בלבד, יש גם אכסניות "שיקיות" ומעוצבות, אז באמת שכל אחד שפתוח לחוויה הזאת יכול למצוא משהו שיתאים לו.

להצטרף לסיור מודרך. בכל עיר גדולה יש סיורים חינמיים שאפילו לא צריך להירשם אליהם (גם לזה הקדשתי פוסט, אפשר לקרוא כאן). הסיורים החינמיים נמשכים בדרך כלל שעתיים – שלוש ונהוג לתת טיפ למדריך בסוף הסיור (בעצם אתם משלמים למדריך כראות עיניכם) . זאת דרך פשוטה וזולה להימצא בחברת אנשים, ללמוד ולראות דברים מעניינים ואולי אפילו להכיר חברים חדשים.

הכנה ותכנון. אמנם אני לא ממליצה לתכנן הכל מראש ובכך לפספס את חדוות הגילוי אבל אני כן חושבת שכדאי לתכנן קצת ולקרוא על היעד אליו מטיילים, במיוחד אם זה הטיול הראשון שלכם לבד. זה מוריד את מפלס החרדה ומאפשר לכם ליצור רשימה של מקומות שמעניינים אתכם, כך אף פעם לא תקלעו למצב שאין לכם מה לעשות, למרות שאם תשאלו אותי, אחד הדברים הכי מהנים בטיול בחו"ל הוא השוטטות, ככה מגלים את הדברים הכי מיוחדים ובסופו של דבר אלו הרגעים שנחרטים לי בזיכרון.

תיקחו מונית. ההגעה לאכסניה בלונדון, אחרי הנחיתה, הייתה אחת החוויות הפחות נעימות בטיול שלי באנגליה. הייתי עם תרמיל כבד על הגב, לבד, ופשוט הסתבכתי. הייתה לי מפה, ירדתי בתחנה הנכונה, אבל לא מצאתי את הדרך ולא עזרו ההכנות המקדימות בבית  (google street view) ולא עזרו גם ההוראות המפורטות בכתב שקבלתי מהאכסניה. הלכתי לאיבוד והתברברתי שעה ארוכה עד שהגעתי לאכסניה שהייתה באמת במרחק של 5 דקות הליכה כמו שהבטיחו. ברור שבסוף הסתדרתי וגם אתם תסתדרו אם תקלעו למצב דומה, אבל למה לסבך את החיים? 

תתגברו על הביישנות ותתחילו ליזום. אני מודה שגם לי זה לא פשוט, אבל אני מאלצת את עצמי לצאת מאזור הנוחות שלי, כי עדיף ליזום ולהיות אקטיביים מאשר לחכות שדברים יקרו לך. במיוחד בטיול, כשאתם רוצים ליצור חוויות ולהכיר אנשים מעניינים. פשוט תחשבו על זה שכמו שאתם אוהבים להכיר אנשים חדשים מרחבי העולם, כך גם אחרים, ועבורם אתם הם ה"אנשים המעניינים מרחבי עולם".

תשמרו על קשר עם הבית. זה שנסעתם לטייל בחו"ל לבד זה לא אומר שחייבים להיות מנותקים לגמרי. אחד הדברים שהיו קשים לי כשטיילתי לבד, זה הצורך לחלוק את החוויות, להתלהב ביחד עם עוד מישהו. אפשר לעשות את זה במרחק של לחיצת כפתור בטלפון. כשתספרו על המקומות החדשים שביקרתם בהם היום ועל השיחות המרתקות, על הטעמים והריחות, אז תתמלאו בהתלהבות מהיום שהיה ובציפייה ליום הבא, ותגידו לעצמכם שבעצם זה בכלל לא נורא לטייל לבד.

תמצאו איך להעביר את הזמן. בשבילי השעות הכי ארוכות הן בין היקיצה המוקדמת שלי לבין השעה שתכננתי לצאת מהמלון ולפעמים גם בערב. אז אני מביאה איתי ספר או שניים, יושבת בבית קפה, או יוצאת מוקדם כדי לחוש את העיר בבוקר, כמו שעשיתי בוורשה.

תשמרו על כללי זהירות ובטיחות. אז לטייל לבד זה יופי, ואם קראתם עד כאן בטח כבר הצלחתי לפוגג לכם כמה חששות וזה לא שאני רוצה להלחיץ אתכם, אבל בואו נחשוב בהיגיון לרגע, כי אם יקרה משהו בטיול תצטרכו להתמודד אתו לבד. ובכלל, זה כלל טוב לכל טיול וגם לזה כבר הקדשתי פוסט בעבר עם סיפור אישי על הונאת מטיילים שכמעט נפלתי ברשתה.



והנה אני, מיישמת את כל מה שכתבתי: מטיילת לבד בחו"ל, מבלה את שעות הבוקר המוקדמות בבית קפה נחמד, מתגברת על הביישנות ומבקשת מהמלצר שיצלם אותי :) 



אני מקווה ששכנעתי אתכם להתחיל לתכנן טיול סולו ומזמינה אתכם לקרוא על החוויות שלי מהטיול שעשיתי לבד בוורשה: כשאמא נוסעת לוורשה ומסתבכת עם החוק.

ספרו לי, לאן הייתם רוצים לטייל לבד? 

אני חולמת לעשות את הקמינו דה סאנטיאגו ולא אתנגד לשוב ולבקר בלונדון לבד ובעצם, מרגישה שהעולם פתוח בפניי ולכל יעד כמעט הייתי מוכנה לתת צ'אנס בטיול סולו.

תודה שקראתם וניפגש בפוסט הבא.


התמונה בראש הפוסט - מכאן.






יום ראשון, 2 באפריל 2017

כשאמא נוסעת לוורשה ומסתבכת עם החוק



"השתגעת?"

"מה יש לך לחפש בוורשה?"

"מה יש לעשות שם?

"אני בחיים לא אסע לפולין!"

זה רק חלק קטן מהתגובות השליליות שקיבלתי כשסיפרתי לחברים שאני נוסעת לוורשה. לבד. אף אחד כמעט לא חסך ממני את דעתו השלילית על העיר, וזאת עוד מבלי שביקרו בה אף לא פעם אחת. אני יכולה להבין אותם, כי גם אני חשבתי פעם שורשה היא עיר אפורה, משעממת ובעלת עבר כבד מכדי שאפשר יהיה לטייל בה. עד שפתאום גיליתי בה עניין, אבל התגובות מהסביבה היו כל כך שליליות, שכמעט שיניתי את כרטיס הטיסה ליעד אחר, מקובל יותר, כמו אמסטרדם או פריז.

לפני ששיניתי כיוון, ישבתי לחשוב שוב על הנסיעה ולבדוק האם אני באמת רוצה להגיע לשם, או יותר נכון- מה מצאתי בעיר הזאת שענה על הרצונות שלי מהחופשה הקרובה?

יעד זול – צ'ק

שלא ביקרתי בו לפני כן – צ'ק

שמעניין אותי מספיק כדי לבקר בו – צ'ק

אבל לא יותר מידי, כדי שלא ארגיש מחויבת להספיק ולראות את כל האתרים החשובים, אלא יותר לשוטט ברחובות, לנוח ולעשות מה שמתחשק לי בלי להרגיש שאני מפספסת משהו – צ'ק.

ועם התובנות האלו, כמובן שלא יכולתי לוותר ולהחליף את ורשה באף יעד אחר! וזאת הייתה ההחלטה הנכונה, כי ורשה התגלתה כפנינה אמתית. מסתבר שהעיר יפה ונעימה ושהאוכל הפולני, למרות הדעות הקדומות, דווקא טעים מאוד!




אני מקווה שאחרי הקדמה כזאת, גרמתי לכם להתעניין קצת יותר בבירה הפולנית. אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא על קורותיי בוורשה, או בקיצור: מה קורה כשאמא נוסעת לוורשה ומסתבכת עם החוק :)

חופשי זה לגמרי לבד

נסעתי לבד. השארתי בבית את שני הגברברים שלי ויצאתי לנשום קצת אויר. לא, לא פחדתי לנסוע לבד. ולא, לא רציתי חברה. לא חשבתי שאשתעמם או שיהיה לי קשה להסתדר. למעשה, זאת הפעם השנייה שאני נוסעת לבד  לחו"ל, ידעתי למה לצפות ורציתי את זה. 

רציתי לנשום עמוק ולשמוע רק את הקול שלי, הפנימי. זאת הייתה חוויה מטהרת. וכן, היה לי כיף לבד. כן, התגעגעתי לילד שלי ולאיש שלי. וכן, שמעתי אותו! שמעתי שוב את הקול הפנימי שלי ועכשיו שנזכרתי איך הוא נשמע, אני ממשיכה לזהות אותו גם בחזרה לשגרה.

ביקרתי שלוש פעמים בעיר העתיקה

בפעם הראשונה הגעתי במיוחד. בפעם השנייה, זאת הייתה נקודת המפגש לסיור החינמי שהשתתפתי בו והפעם השלישית הייתה הקסומה ביותר. זה היה ביום האחרון לטיול. התעוררתי מוקדם והיו לי כמעט שעתיים פנויות לפני שעת פתיחת המוזיאון שתכננתי לבקר, אז החלטתי לנצל אותן לסיבוב נוסף בעיר העתיקה. 




זה המקום לציין שהמבנים לא כל כך עתיקים, למעשה הם נבנו ושוחזרו אחרי מלחמת העולם השנייה, משום שהאזור כולו נהרס. אם לא הייתי יודעת את העובדה הזאת, אני לא בטוחה שהייתי מנחשת את זה בעצמי, כי אני לא מומחית גדולה בארכיטקטורה. אבל בדיעבד, באמת שהם נראו קצת מסודרים מידי והייתה חסרה בהם את הערבוביה הלא הגיונית לפעמים שיש במקומות עתיקים ממש, במבנים שצמחו אחד לתוך השני.





כך או כך, עתיק או מחודש, הרחובות היו יפים בעיניי, יש לי חיבה גדולה לסמטאות מרוצפות אבנים ובתים ישנים וזה היה נהדר כפליים לתור את האזור בשעת הבוקר, לפני שיגיעו המוני התיירים.


התאהבתי במטבח הפולני

כן. אני, שלא מתנסה אף פעם במאכלים חדשים הייתי אמיצה מספיק לטעום מנות חדשות מהמטבח הפולני שלמרבה ההפתעה היו טעימות מאוד. 

אכלתי פירוגי במסעדה פולנית וטעמתי עוד מגוון של מאכלים ב"מילק בר" ברובע פראגה, נדמה שהמסעדה לא השתנתה בכלל מאז שנות ה -50.



ה"מילק בר" היו מסעדות הפועלים בתקופה הקומוניסטית, והן קיבלו את שמן משום שהוגשו בהן בהתחלה בעיקר מאכלי חלב, כי בשר היה מותרות שלא תמיד היו בנמצא. מאז השם דבק במסעדות האלו, שמזכירות חדר אוכל של קיבוץ, אבל ללא כל ניסיון ליצור אווירה נעימה. אלא שולחנות פשוטים, כיסאות לא נוחים ומפה משובצת מפלסטיק. ללא חן, הדר או גינונים. למעשה, התנהגותם הגסה של אנשי הצוות הפכה לשם דבר, וזה היה מקובל וצפוי לקבל נזיפות, צעקות וגסות רוח מצד עובדי המקום. 


מסעדה נוספת שאכלתי בה, קצת יותר עכשווית ומסחרית, ובכל זאת מומלצת מאוד: Zapiecek . יש להם כמה סניפים במרכז העיר: Nowy Swiat 64 , וגם ב:Freta 1 . 

הסבר נוסף על המילק בר וגם כמה המלצות, תוכלו לקרוא כאן.
והמלצות נוספות למילק בר תוכלו לקרוא כאן.


נסעתי ברכב אספנות משנות ה - 50

רכבים מסוג Nysa 522 ששימשו בעבר בעיקר את המשטרה, עשו הסבה מקצועית. וכיום, במקום להסיע אסירים פוליטיים לחקירה, הם מסיעים תיירים בסיורים מיוחדים בעיר. 

הסיור שהשתתפתי בו נקרא: Off the beaten path , הוא נמשך 4 שעות והוא מתמקד ברבדים השונים של ורשה, בקומוניזם, ברובע פראגה ובכל מה שכנראה לא תראו ותשמעו בסיורים הרגילים.







המדריך היה נהדר, מצחיק, שנון ובעל ידע רב. מהרגע הראשון שנפגשנו מחוץ לרכב ולחצנו ידיים, היה ברור שהוא מתכוון לעשות הכל כדי שיהיה לנו נעים ומעניין. והוא הצליח, כי הסיור היה כיף גדול.





במהלך הסיור ביקרנו גם במוזיאון קטן שנקרא:

 Museum of Life under Communism .
זה בעצם דגם של בית, משרד ומוצגים נוספים מהווי החיים בתקופה הקומוניסטית. 


“Charm of the PRL”

כחלק מהסיור גם ביקרנו ואכלנו באחת ממסעדות המילק בר עליהן סיפרתי בסעיף הקודם. המדריך הזמין עבורנו שמונה מנות שונות שחלקנו בין חברי הקבוצה והיה גם קינוח. רוב המנות היו צמחוניות (בגללי) כך שגם אני יכולתי ליהנות מהמבחר. לא צילמתי את המסעדה והאוכל כי לא רציתי לחדור לפרטיות של הסועדים המקומיים, שנראה היה שזה המקום הקבוע שלהם לארוחת צהריים ביום ראשון.

אז לסיכום, הסיור מומלץ ושווה כל זלוטי.

לאתר של חברת הסיורים Adventure Warsaw לחצו כאן.

הכרתי חבר חדש (במבי) ושקלתי לעבור דירה (לארמון)
גם הפעם החלטתי לנצל את היקיצה המוקדמת שלי כדי לטייל בנחת במקום שבדרך כלל הומה תיירים. לפארק וואז'ינקי – Lazienki Park הגעתי קצת אחרי שמונה בבוקר. בהתחלה מזג האוויר היה סגרירי, אך אחרי כמה דקות השמש הציצה מבין העננים והשמיים התבהרו. לא יכולתי לבקש יותר מזה. הפארק רחב ידיים, יש בו אגם גדול, סנאים חברותיים וגם במבי חמוד, כמו באגדות... הפארק יפה גם בסוף החורף, כשהעצים כבר עירומים לגמרי מכל עלה.






בפארק נמצא גם "ארמון המרחצאות", אליו ניתן להיכנס בתשלום, לטייל בחדרים המשוחזרים וליהנות מיצירות האמנות. 

החדרים (בארמון) היו נאים בעיניי. השכנים (במבי והסנאים) מצאו חן בעיניי והנוף (האגם) הנשקף מן החלונות נהדר. הייתי מוכנה לגור שם, לו רק היה אפשר...

בימי הקיץ מתקיימים בסופי השבוע קונצרטים בפארק. אפשר להתעדכן באתר האינטרנט .


הסתבכתי עם החוק

טוב... אולי אני קצת דרמטית כי בסך הכל קיבלתי קנס באוטובוס אבל החוויה הייתה נוראית.

לפני הכל, הסבר קצר על התחבורה הציבורית בורשה: אפשר לרכוש כרטיסים בקיוסקים ברחבי העיר או במכונות אוטומטיות שממוקמות בתחנות. הכרטיסים מתאימים לכל סוגי התחבורה (אוטובוסים, חשמליות ורכבת תחתית). אפשר לרכוש כרטיס שמאפשר נסיעה לפרק זמן קצר או ליום. את הכרטיס צריך לתקף במכונה בכניסה לתחנת הרכבת, או באוטובוס עצמו ומאותו הרגע אתם מתחילים לנצל את הזמן הקצוב בכרטיס לנסיעה בתחבורה. 






אני רכשתי בשדה התעופה ארבעה כרטיסים בעלות של 15 זלוטי כל אחד, כל כרטיס כזה אמור לשמש ככרטיס "חופשי יומי" לכל אחד מימי הביקור שלי בורשה. 

יום למחרת, אני באוטובוס ועולה כרטיסן שמבקש לראות את הכרטיסים לביקורת. אני מוציאה את הכרטיס שלי ללא התרגשות מיוחדת, כי אני יודעת שאת הכרטיס של אתמול זרקתי לפח ואת הכרטיס של היום תיקפתי בבוקר כשנסעתי לפארק וואז'ינקי. ואז התחילו הצעקות בפולנית. סליחה, הצרחות. לא הבנתי מה הוא אומר אבל לפי הטונים אפשר היה לחשוב שהוא מהגסטאפו ואני אסירה פוליטית בחקירה. כל האנשים סביבי התכווצו במקומם. כביכול לא מסתכלים ולא מתערבים. אבל הם מעורבים, כי זה חודר להם מתחת לעור ולמעילים העבים. הם זזים באי נוחות.

למזלי, במקרה (או שאולי, כמו שאומרים, אין מקרה...) הייתה לצדי המדריכה מהסיור החינמי שבו השתתפתי ממש לפני שעה קלה (לא אותו סיור שהזכרתי קודם, אלא סיור נוסף שהשתתפתי בו). מסתבר ששתינו עלינו על אותו האוטובוס. היא מתרגמת לי את מה שהכרטיסן הזועם צורח עליי, אבל לא ממש מתרגמת לו בחזרה את התשובות שלי. אולי לא נעים לה להיות עם זאת שנתפסה בעבירה על החוקים. אבל מזל שהיא שם. 


הם מראים לי שהכרטיס פג תוקף באותו הבוקר. אני מנסה להסביר שזאת טעות, שהחתמתי את הכרטיס רק הבוקר ומראה את שאר הכרטיסים שרכשתי להמשך הביקור. אני מנסה להסביר שאני לא גנבת, לא פורעת חוק. כבר שילמתי על הכרטיסים. אני מנסה להסביר שכנראה הייתה טעות במכונה בבוקר. ההסבר שלי לא מתורגם הלאה.

"פספורט!! פספורט!!" הוא צורח. הוא לא נוגע בי אבל אני מרגישה שהצרחות שלו לופתות לי את הצוואר ומטלטלות אותי. אני מרגישה אלימות. אני מרגישה מותקפת. אני מרגישה חסרת אונים. זה היה נראה שעוד רגע הוא מוציא אזיקים ולוקח אותי לתחנת המשטרה הקרובה להמשך החקירה.

בשלב הזה כבר התחלתי לבכות. פאק!! אני בוכה גם עכשיו כשאני כותבת את זה.

באיזשהו שלב הוא החליט לרדת מעניין הפספורט שלא יכולתי להציג בפניו, כי השארתי אותו בכספת במלון. ואני החלטתי שאני רוצה לשלם את הקנס וזהו. התכוונתי לשלם ולהמשיך בנסיעה. אבל לא! לפושעת כמוני אסור להמשיך ולנסוע באוטובוס עם כל הפולנים הטובים. למרות שיש לי כרטיסים ביד, אותם אני יכולה לתקף ממש עכשיו ולמרות שאני משלמת את הקנס. הורדתי בכוח מהאוטובוס. הוא לא נגע בי. אבל זה היה בכוח. 


אחר כך ברחוב ההשפלה המשיכה, כי החתימה שלי על הדו"ח לא מצאה חן בעיניו והייתי צריכה לחזור ולחתום שוב ושוב. שלוש פעמים עד שהתוצאה נראתה לו. כל עוברי Nowy Swiat חזו בהשפלה ושמעו את הצרחות. ואני, בגילי, מנסה להדחיק את הדמעות. מנסה לספר לעצמי שזה לא נורא, בסך הכל קנס של 164 זלוטי. ביג דיל... לא צריך לבכות...

אבל אני לא מצליחה לספר לעצמי את הסיפור הפשוט הזה. כי הסיטואציה עוררה בי פחדים ודימויים שהיו קבורים היטב בתת המודע שלי, רשמים שניזונים ממסרים, מסיפורים, מתחושה אישית-קולקטיבית שאני יהודייה והם פולנים. 


זה לא רציונלי. אבל זה שם. ואני רק רוצה לברוח מהרחוב הזה, לא יכולה לסבול את המבטים, אז אני עולה לאוטובוס שבדיוק נכנס לתחנה. אני מחתימה כרטיס חדש והפעם אני בודקת היטב שהתאריך והשעה בכרטיס נכונים. 

המדריכה מהסיור עדיין איתי, יש לה סיור נוסף שאמור להתחיל עוד 10 דקות והיא צריכה בכלל לנסוע לכיוון השני, אבל היא רוצה לוודא שאני בסדר ומספרת לי שגם היא קיבלה קנס לא מזמן, כי היא שכחה לרכוש כרטיס חודשי חדש. אני משכנעת אותה שאני בסדר ושזה לא יהרוס לי את המשך הטיול בורשה. קשה לה לעזוב אותי, אבל אני דוחקת בה, שלא תפסיד את הסיור הבא. ומודה לה מקרב לב כי אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היא לא הייתה שם לתרגם ואחר כך גם להרגיע.

אני כבר לא בטוחה מה באמת קרה. האם שכחתי להחתים? או שהייתה תקלה במכונה? אולי זרקתי לפח את הכרטיס הלא נכון ונשארתי עם הכרטיס מאתמול? לא באמת משנה מה הייתה הסיבה, המסקנה היא שצריך לבדוק היטב שעל הכרטיס מופיעים התאריך והשעה הנכונים. כי אני לא בדקתי. הייתה לי אמונה עיוורת או סתם חוסר אחריות ולא בדקתי את הכרטיס אחרי שהחתמתי אותו.

אמנם עברתי חוויה לא כל כך נעימה, אבל בסופו של דבר הצלחתי להכניס הכל לפרופורציות. גם ההומור של שחר עזר לי כששוחחנו שוב לפני השינה והוא שאל אותי "אז על איזה עוד חוקים עברת? במה עוד הספקת להסתבך מאז שדיברנו לאחרונה?".

אז הרגשתי השתפרה ומלבד כתיבת שורות אלו הצלחתי לשים את התקרית הזו מאחורי. המשכתי לטייל בוורשה וליהנות ממה שיש לעיר להציע, רק כמה אירוני שאחד האתרים הבאים שתכננתי לבקר היה מוזיאון הגסטאפו.



ביקרתי ב Gestapo Headquarters Museum
זה מוזיאון קטן, שנמצא לא רחוק מפארק וואז'ינקי. הבניין ברחוב  Szucha 25 שימש בעבר כמקום משכנם של משרדי הגסטאפו, כלא זמני וחדרי חקירות. מי שהיה נעצר לתקופה ארוכה היה מועבר בדרך כלל לכלא פאוויאק, שנמצא באזור אחר בעיר וגם הוא משמש כיום כמוזיאון.

כעת מאכלסים את הבניין משרדים ממשלתיים, אבל חלק ממנו נשאר כשהיה ואפשר לראות כמה תאי מעצר "מקוריים" ויש גם שחזור של חדר חקירות. המקום די קטן, אבל מצמרר ולא נעים. על הקירות אפשר לראות עדיין סימנים שחרטו האסירים, שמות ותאריכים, או ניסיון לסמן לוח שנה ולעקוב אחר הימים. ואם זה לא מספיק, אז כדי להעצים את החוויה מושמעים ברקע צעדים של שומר או שוטר במגפיים, חריקה של דלתות, צעקות בגרמנית וצרחות של הנחקרים.

אחד התאים נקרא "הקרון" משום שמסודרים בו מושבים בצורה המזכירה קרון רכבת. שם היו מוחזקים האסירים עד לחקירתם. לפעמים במשך ימים ארוכים, כאשר מונעים מהם לישון, לאכול וצרכים בסיסיים נוספים, וכל זה תחת מכות ועינויים. רבים לא שרדו את החקירה. רבים לא שרדו את ההמתנה לחקירה.

יצאתי קצת מאוכזבת מהמוזיאון. כי נראה שהם התמקדו באיזה גימיק תיירותי כדי למשוך מבקרים, וזה יצר אצלי אי נוחות, כי במקום הזה סבלו הרבה אנשים. לא רציתי לקבל זריקת אדרנלין. רציתי באמת ללמוד על הנושא וקבלתי בעיקר חוויה תיירותית מהונדסת שבעיניי גם לא מכבדת את מי שהיה שם. כי מעבר לתאים ולסאונד, אין הרבה מידע. יש סרטון קצר בכניסה, שמוקרן לחליפין אנגלית ובפולנית. ויש כמה מסכים אינטראקטיביים עם הסברים. אבל זה לא מספיק בשביל באמת ללמוד על הנושא. 


ולמרות זאת, אני כן חושבת שהמקום שווה ביקור. יש כמה קווי אוטובוסים שמגיעים ממש קרוב למוזיאון, ונסיעה לשם, ביקור במוזיאון ונסיעה חזרה למרכז העיר תארך לכם כשעה בסך הכל כולל הביקור.  רק קחו בחשבון שאין במוזיאון שירותים, ברזייה או אפילו מכונה אוטומטית לממכר משקאות. את כל אלו אפשר למצוא מעבר לכביש, מרחק הליכה של כמה דקות.

אפשר לקרוא עוד על הנושא כאן  וכאן. עוד מידע על המוזיאון עצמו, הגעה ושעות פתיחה אפשר למצוא כאן.


גיליתי במקרה מקום קסום
נראה לי שכולנו מייחלים לרגעים כאלו בטיולים שלנו, מקווים להגיע למקומות מיוחדים שנקרו בדרכנו ללא תכנון. מקום כזה בדיוק גיליתי בטיול: מוזיאון הבובות. לא שמעתי עליו לפני כן, לא ידעתי שהוא קיים וגיליתי אותו ממש במקרה, בעצם הלכתי בעקבות שלט בפולנית עם תמונה שסקרנה אותי.


במוזיאון מצאתי עולם קסום של בתי בובות בסגנונות שונים. המקום לא גדול, אבל אפשר בקלות להעביר בו שעה בלי לשים לב. הייתי לבד בכל הזמן הזה והתלהבתי כמו ילדה קטנה. 






הגעה למוזיאון- אני נכנסתי לארמון התרבות והמדע בכניסה שברחוב Marszałkowska ומשם עקבתי אחרי השילוט. לאתר מוזיאון הבובות לחצו כאן.



תודה שטיילתם איתי, יש עוד הרבה מה לספר על קורותיי בוורשה: שתיתי המון קפה ובירה (לא ביחד...), נכנסתי לכל חנות ספרים שראיתי, פגשתי אנשים מעניינים, ביקרתי במוזיאון ליהדות פולין, נדלקתי על רשת החנויות flyig tiger ועוד... אבל את שאר החוויות והרשמים נשאיר לפוסט הבא.

לסיכום, בוודאי כבר הבנתם שורשה הייתה מיוחדת, מעניינת ומקסימה. היא האירה לי פנים וגם מזג האוויר היה נפלא. אני כל כך שמחה שנסעתי, בניגוד לעצתם של רבים.

אז שוב תודה לכם הקוראים, בלעדיכם הייתי בוודאי כותבת למגירה.


אם אהבת את הפוסט הזה, אולי יעניין אותך לקרוא גם:

טיפים והמלצות לטיול בוורשה

בלוגרים מטיילים בבודפשט

בלוגרים מטיילים בלונדון