יום ראשון, 29 בינואר 2017

מכתב ברוח


But you carry on in pictures and in song "
And the unmade bed you slept in 
Where I laid you down to rest one last time
Goodbye, dear friend, goodbye, dear friend "
(lyrics - Deer Tic)


היי,

זאת אני. 

רציתי להגיד לך שאת חסרה לי. מאוד. את בטח יודעת שאני עדיין לא יכולה לעצור את הדמעות. לפעמים, כשאני ברחוב ולא נעים לי שיראו, אז אני בוכה פנימה. מרגישה את הדמעות יורדות ושורפות בגרון. לא ידעתי שאפשר לבכות ככה.

את זוכרת איך שהכרנו, בגיל 15, במסע לפולין?  בין המוות והכאב. פשוט שתי נשמות תאומות שמצאו אחת את השנייה דווקא שם, ומאז אנחנו לנצח. כי עכשיו, אחרי שהלכת, אז לעולם נשאר חברות. השנים לא ירחיקו בינינו ולא נריב וניפרד. אמנם אנחנו כבר לא יכולות להיפגש לקפה וטים טם, אבל אנחנו עדיין חברות. תמיד. 

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שבאת לבקר אותי במושב, עשית דרך ארוכה עד רמת הגולן ואנחנו נקשרנו אחת לשנייה בשיחות אל תוך הלילה, בטיולים למפל ולצוק, בעשן של מדורות וסיגריות, בצחוק, בלחישה, בקרני שמש נעימות, באין ספור שקיעות.

נהגנו להתבדח שלעולם לא יגמרו לנו הנושאים לשיחה, והנה עברה כבר שנה מאז שאת... ואני עדיין מדברת אתך. לפעמים נדמה לי שאת עונה בחזרה בחלומות מעורפלים, ברוח מלטפת, במשק כנפי יונה.

זאת הייתה תקופה קסומה. יחד אתך חוויתי כמה מהרגעים הכי יפים והכי מטורפים שהיו לי בחיים. רגעים שאי אפשר לשכוח. רגעים שמצטרפים לסל הזיכרונות והחוויות שלנו ומעצבים את מי שאנחנו. חוויות שגם שש עשרה שנים אחר כך  עדיין מהדהדות בלבבות. ואם יש געגוע שמהדהד בי יותר מקול צחוקך, הרי זה געגוע לשתי הנערות שהפכנו להיות בכל פעם שהיינו ביחד. בלבי את לנצח תישארי הנערה האמיצה שבחרה בי להיות לה לחברה. 

העשרת את חיי ולימדת אותי מה זאת חברות ומה זאת אהבה. תודה.

שלך,
ליינס.


"אל לך להתעצב בבוא העת לומר "שלום". הפרידה חיונית היא קודם שתוכל לשוב ולהיפגש. ופגישה מחודשת בין אם עברו רגעים או גלגולי חיים, אכן מובטחת לאלה שהיו ידידים".



(ריצ'ארד באך / תעתועים)





אהובה שלי,
עברו כל כך הרבה ימים מאז שוחחנו לאחרונה. 
כל כך הרבה ימים שאני מדברת איתך, אבל לעצמי.
לפחות לא השארנו דברים לא פתורים, לא סגורים.
את כל מה שהיה להגיד אמרנו. 
בפעם האחרונה. 


"רוחך לא נולדה ברגע מסוים, והיא לא תמות לעולם... עוף חופשי ורחף באושר מעל שלולית הבינוניות ומעבר לימי ההולדת, לאורך חיי הנצח. אנחנו -שנינו- נפגשים עכשיו, וניפגש בעתיד כשנחפוץ בכך, בתוככי חגיגה אמיתית אחת, שאיננה מסתיימת לעולם". 

(ריצ'ארד באך/ אין מקום שהוא רחוק מידי).





***
*
לא היה קל לכתוב את הפוסט הזה, ועוד יותר קשה היה לפרסם אותו.
תודה שביקרת בבלוג ועצרת לרגע לקרוא. זה לא מובן מאליו ואני מעריכה את זה מאוד. בקרוב נשוב וניפגש כאן בבלוג עם פוסטים יותר משמחים.

21 תגובות:

  1. ליען יקרה, רואים עד כמה לא היה לך קל לכתוב ולפרסם את הפסוט הזה, אבל אני כל כך שמחה שעשית זאת כי זהו פוסט נפלא שמדבר לכולנו, פוסט על אבדן, אבל גם על חברות, פוסט על התבגרות, אבל גם על נעורים, פוסט על פרידה שיש בו גם תקווה והשלמה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מיכל. זה כל כך מה שכתבת...

      מחק
  2. ליען היקרה, זאת באמת זכות גדולה למצוא כזאת חברה טובה שאתן יכולות להיות אחת בשביל השניה ופשוט להנות מהנוכחות ומהפעילויות המשותפות כמו שתארת כל כך יפה ובצורה מכבדת ונגעת ללב בפוסט הזה. הכאב שלך הוא ממש מובן. טוב עשית שהעלית זאת על הכתב, אולי תמצאי בכך הקלה כלשהי ותוכלי להמשיך קדימה כי הדרך עוד פתוחה. נשיקות

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אסנת יקרה, שקראת את הפוסט, ועל המילים היפות.

      מחק
  3. ליען - פוסט מרשג שהעלה לי דמעות בעיניים. כמה כואב זה לאבד חברה טובה או מישהו אהוב. הזכרון שלך אותה ישאר עימך לנצח והיא תמשיך לחיות איתך שם עד יום מותך. אני בטחה שהיה קשה מאוד לכתוב ולפרסם כזה פוסט אבל טוב וחשוב שעשית זאת - אני בטוחה שהרגשת סוג של הקלה אחר הפאבליש ועכשיו העולם גם מכיר וזוכר במקצת את חברתך. חיבוקים ונשיקות ממני.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן לא היה קל, כל ההתרגשות סביב הפוסט השביתה אותי לגמרי (39 חום..). תודה שקראת.

      מחק
  4. ליען, ברור שנשארתי אתך עד סוף הפוסט. אני מקווה שהכתיבה באמת משחררת משהו.עצוב כל כך לחשוב על מישהי שהיתה עולם מלא בשמחה ואהבה, בצבע ובנעורים תוססים, ועכשיו היא איננה. אבל היה לכם כל כך הרבה, ואת זכית בכל זה. מקווה שתוכלי לזכור אותה בחיוך.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה זיוה שקראת והגבת, לוקחת איתי את מה שכתבת שהיה לנו כל כך הרבה ואכן זכיתי. לפעמים אני זוכרת אותה בחיוך, לפעמים בדמעות, לפעמים גם בשיר.

      מחק
  5. ליען, ברור שנשארתי אתך עד סוף הפוסט. אני מקווה שהכתיבה באמת משחררת משהו.עצוב כל כך לחשוב על מישהי שהיתה עולם מלא בשמחה ואהבה, בצבע ובנעורים תוססים, ועכשיו היא איננה. אבל היה לכם כל כך הרבה, ואת זכית בכל זה. מקווה שתוכלי לזכור אותה בחיוך.

    השבמחק
  6. חיבוק גדול מרחוק ליען. מרגש ונוגע. מעהר לזה - אין לי מילים

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ינינה יקרה, גם חיבוק מרחוק עוזר:)

      מחק
  7. ליען יקרה, כמה געגוע, חברות שורש אמיתית, אהבה טהורה ונקייה, יש במילים שלך ובמרווחים בין השורות. המון כאב ורגש, אבל גם זכות גדולה לחוות חברות כזאת, הציטוטים שלך והשיר, מרגישה כאילו אני מכירה את החברה שלך שהלכה לעולמה והשאירה אותך פה, נחשפת וחושפת, מרגשת ומתרגשת, היא לימדה אותך כה הרבה על חברות אמת, שאת פשוט כזאת, בלי להכירך, בטוחה ששאר החברות שלך יודעות על מה אני כותבת. את נדירה, ומתרגשת שיוצא לנו להכיר מפעם לפעם מכל הכיוונים יותר ויותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה נתלי, ריגשת אותי בתגובתך. גם אותי מרגש לפגוש אותך במרחב הווירטואלי, בעבודה ובקרוב פנים אל פנים:)

      מחק
  8. חיבוק ענק בראש וראשונה. כמה יפה כתבת, בעיקר כי את זוכרת את היופי, את החברות, את היש.
    אני לא יכולה לנחם אותך בקסמי הזמן, כי ככל שהוא גדל כן גדל הכאב, אבל כמו שאמרת, הוא יודע לשמר את מה שהיה, ומה שהיה לך היה טוב. זכית. תודה שכתבת ןתןדה ששיתפת, כך הצפת רגשות של אחרים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבקה. זה מעניין ונוגע ללב לקרוא את התגובות שקבלתי לפוסט. אני באמת נוצרת את החברות הזאת בליבי ומוקירה תודה שלפחות זכיתי לתקופה מסוימת.

      מחק
  9. קשה לאבד מישהו יקר, הזכרון אולי מנחם מעט. תודה על השיתוף והכתיבה הנפלאה.

    השבמחק
  10. ליען, כתבת כל כך יפה. עדין ועצוב ומאופק . הזכרונות והגעגועים שלך עברו אלי נורא פשוט וישיר, וכואב. כנראה שתפקידך להחזיק את החברות שלכן בחיים, וכל עוד את מחזיקה אותה, היא מזינה אותך בעוד מאותו הקשר, על ידי הזכרונות. תודה ששיתפת אותנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה איילת. התחברתי לתובנות שלך

      מחק
  11. ליען כמה ריגשת ועיצבת אותי וליבי איתך ממש... נגעת וכתבת כל כך כנה, מעודדת המחשבה שמתי שהוא נפגשים שוב ושהאדם תמיד נשאר איתך ושלך ... חיבוק גדול !

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מיכל, ריגשת אותי גם כן 3>

      מחק