יום רביעי, השעה 13:00, שיא הלחץ בעבודה, אני בדיוק מטפלת במקביל בקבוצה של 20 נוסעים ליוון, באשרת כניסה לאוסטרליה ובהזמנת מלונות בגרמניה. כל רגע נכנס מייל נוסף ועוד עבודה מצטברת. זה היה יום כל כך עמוס שהייתי צריכה להזכיר לעצמי לעצור מידי פעם ולנשום.
לכן כשהגיע המייל, שבשורת הנושא שלו כתוב: רימונים מינרל טבריה, בכלל לא התעניינתי בו, הייתי בטוחה שזאת פרסומת. רציתי למחוק את המייל ולעבור הלאה, לנושאים הבוערים יותר. אבל בטעות פתחתי אותו וטוב שכך.... כי התברר שזאת בכלל לא פרסומת אלא הזמנה לאירוח במלון, יום שישי הקרוב. גם התינוק מוזמן ואפילו חצי פנסיון!
עכשיו, כשסיפרתי לאנשים שאנחנו נוסעים לטבריה, ואיך בכלל, ולמה, כולם ישר חשבו שקבלתי הזמנה מהמלון כדי שאכתוב עליו ביקורת בבלוג. זה כל כך שימח אותי שזה הדבר הראשון שעלה להם לראש, זה גרם לי להרגיש שהבלוג הפך לחלק בלתי נפרד ממני, גם בעיניי האנשים הקרובים אליי. ושבעצם זה מה שהם מצפים מבלוגרית מקצועית שכמוני: שאקבל הזמנות מבתי מלון, ואתארח בהם כדי לספר לקוראים שלי :)
אז זהו, שלא... זה היה יכול להיות ממש מגניב אם זה אכן היה המצב, אבל ההזמנה לאירוח שקבלתי לא הייתה בגלל שאני בלוגרית. במלון בכלל לא יודעים שיש לי בלוג. זה פשוט צ'ופר שסוכני נסיעות מקבלים מידי פעם והאינסטינקט הראשון שלי היה למחוק את המייל ולעבור הלאה. כי מה קשור עכשיו לנסוע לטבריה?
מודה שזאת לא תהיה הבחירה הראשונה שלי כיעד לנופש. אמנם אני מאוד אוהבת את הכנרת והגליל, אבל את טבריה קצת פחות... גם יש לנו חברים ומשפחה באזור, כך שתמיד יש איפה להתארח, ולכן נופש בטבריה זה דבר שבכלל לא חשבנו שנעשה אי פעם (או לפחות לא בעתיד הקרוב).
איזה מזל שיש בלוג. כי את ההזמנה אמנם קיבלתי בגלל העבודה, אבל לטבריה נסעתי לגמרי בשביל הבלוג וגם כי זה היה תירוץ לצאת לדרך כבר ביום חמישי, לקפוץ לבקר את ההורים ברמת הגולן, לאכול עוגה של אמא וליהנות עוד כמה שעות מהאוויר והשלווה של הצפון.
אחרי תיאום קצר מול בן זוגי והוריי, עניתי בחיוב להזמנה וההחלטה התקבלה: נוסעים לבלות את שישי - שבת במלון רימונים מינרל טבריה, אבל קודם, נוסעים לרמת הגולן. לא משנה היכן ההורים שלי יגורו, אני תמיד אומרת שהבית של אמא הוא המלון הכי טוב בעולם, ועל הבית שלהם עכשיו בכלל אין מה לדבר: נוף לכנרת, שקט ושלווה, שומעים רק את הציפורים ומקסימום גם את הכלב של השכנים. אני לגמרי מרגישה שם כמו בצימר, במיוחד שתמיד יש אוכל שאני אוהבת ועוגה טעימה לקינוח :)
כמתוכנן, ביום שישי בצהריים נפרדנו בחיבוקים ונשיקות מהמשפחה ונסענו לכיוון טבריה. אני משערת שאתם בטח רוצים כבר לדעת איך היה (הרי לשם זה נכתב הפוסט...) אז אלו רשמיי מהביקור במלון ואתחיל מהדברים החיוביים: קיבלנו חדר מרווח ונאה, עם נוף לכנרת.
בחדר חיכו לנו בקבוקי מים מינרלים, שוקולדים ותפוחי עץ. זה בדיוק מה שהייתי צריכה בשביל להתרענן. אני כל כך אוהבת בתי מלון שעושים קצת מעבר למה שחייב, זה הטאץ' הקטן שעושה את ההבדל. גם בלובי, ליד הקבלה, היה שולחן עם מים קרים ומיץ תפוזים ואשכוליות לרווחת האורחים. כמו שאמרתי, משהו קטן שעושה הרגשה טובה.
כמתוכנן, ביום שישי בצהריים נפרדנו בחיבוקים ונשיקות מהמשפחה ונסענו לכיוון טבריה. אני משערת שאתם בטח רוצים כבר לדעת איך היה (הרי לשם זה נכתב הפוסט...) אז אלו רשמיי מהביקור במלון ואתחיל מהדברים החיוביים: קיבלנו חדר מרווח ונאה, עם נוף לכנרת.
 |
| בתמונה החדר נראה קטן יותר. בפועל הוא היה ממש מרווח. ולא רואים את המקום שאני עמדתי וצילמתי ממנו.... שם שמנו את העריסה, ועדיין לא היה צפוף בכלל. |
 |
| הנוף מהחדר |
 |
| זריחה מעל הכנרת. כי זה מה שזוכים לראות כשיש ילד בן שנה. אבל אני לא מתלוננת... |
בחדר חיכו לנו בקבוקי מים מינרלים, שוקולדים ותפוחי עץ. זה בדיוק מה שהייתי צריכה בשביל להתרענן. אני כל כך אוהבת בתי מלון שעושים קצת מעבר למה שחייב, זה הטאץ' הקטן שעושה את ההבדל. גם בלובי, ליד הקבלה, היה שולחן עם מים קרים ומיץ תפוזים ואשכוליות לרווחת האורחים. כמו שאמרתי, משהו קטן שעושה הרגשה טובה.
מה שפחות אהבתי, זה שחוף הים נמצא מעבר לכביש. כלומר, המלון לא נמצא ממש על החוף, אלא צריך לצאת מתחומי המלון וללכת לחוף. אמנם לא הליכה ארוכה, באמת רק כמה דקות, אבל אני קצת מפונקת בדברים האלו. בסופו של דבר, זה באמת לא היה נורא, והחוף מסודר ונעים ובשורה התחתונה נהנינו מאוד, למרות ההליכה הקצרה בשמש.
גם הבריכה אינה בשטח המלון, אלא בחמי טבריה, שלשם יש גישה חופשית לאורחי המלון וגם חמי טבריה נמצאים במרחק של כמה דקות הליכה, אבל שם לא ביקרנו לכן אני לא יכולה לחוות את דעתי בנוגע למתקנים.
את רשמיי מהארוחות שמרתי לסוף, כדי שנסיים בטעם טוב. האירוח שלנו היה על בסיס חצי פנסיון, לכן יצא לנו לאכול במלון שתי ארוחות: שישי בערב ושבת בבוקר. לטעמי האוכל היה מצוין והיה מבחר גדול בשתי הארוחות, גם לצמחונים וטבעונים.
אחרי ארוחת הערב, מלמלתי לעצמי שבעצם חבל שלא צילמתי את שולחן הקינוחים לבלוג. כמה שניות אחר כך בן זוגי נעלם לו לפתע, וחזר עם תמונות. תודה לך שחר!
לסיכום, סך הכל נהנינו במלון רימונים מינרל טבריה ובהחלט אמליץ עליו. המיקום שלו נהדר והוא יכול לשמש כבסיס טוב לטיולים בסביבה. באשר אלי, הייתי שמחה לחזור, אבל רק אם אני מתכננת חופשה פעילה, הכוללת טיולים ושהייה גם מחוץ למלון. אבל אם בכוונתי לעשות "בטן – גב, ים – בריכה" אז אחפש לי מלון אחר עם חוף ים צמוד ובריכה בתחומי המלון.
עוד כמה דברים שכדאי לדעת על המלון: אין חדר כושר (יש בחמי טבריה, אבל זה בתשלום נוסף). יש מועדון לילדים עם משחקייה לקטנטנים, וכשאנחנו התארחנו במלון היו מגוון של פעילויות לקטנים ולגדולים, למשל: סרט במועדון הילדים, פעילות של הפרחת בועות סבון, סדנת ציורי פנים וגוף. היו גם הופעות, הרצאות, סדנה ליצירת כדי חרס ועוד.
אטרקציות בטבריה והסביבה:
אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים שכתבתי על טיולים ואטרקציות בצפון:
תודה שקראתם, מקווה שמצאתם את ההמלצות שימושיות עבורכם. ואם יש לכם המלצה משלכם על אטרקציות באזור הכנרת, אתם מוזמנים לרשום בתגובות.
