יום ראשון, 24 בינואר 2016

הבלוג מארח # שירה פורר מספרת על דרום קוריאה

צילום: שירה פורר





בכל פעם, לפני נסיעה לחו"ל, אני משתדלת לקרוא כמה שיותר על היעד אליו אגיע, ולפעמים , גם סתם כך, אוהבת לקרוא על מקומות רחוקים שטרם ביקרתי בהם.


מידע וטיפים יש אינסוף ברשת,  אך אין כמו המלצות של אדם מקומי. ואם יש משהו שבעיניי הוא עוד יותר מעניין מהמלצות של אדם מקומי, הן המלצות של מי שהיה "מקומי לרגע". מי שחי במקום תקופה ארוכה, אך לא נולד שם.


לכן כל כך שמחתי כששירה פורר, שחייתה ארבע שנים בסיאול, הסכימה להתארח אצלי בבלוג :)


שירה היא גם בעלת הבלוג המקסים (והאהוב עליי מאוד!) : Pretty.Simple.Life , ואם טרם יצא לכם לבקר בו, אני ממליצה בחום שתעשו זאת וכפי ששירה תיארה את הבלוג שלה: הוא על כל הדברים הפשוטים והיפים שהיא אוהבת בעולם הזה. וגם הבלוג שלה הוא כזה, הוא גם אלגנטי ויפה וממש תענוג לקרוא בו.


לטובת הקוראים שאינם מכירים (עדיין) את הבלוג שלך ואת סיפורך האישי, תוכלי לספר לנו קצת על הרקע למעבר שלכם לדרום קוריאה?


שמי שירה פורר, אמא של יונתן (5.5) ואביגיל (3), נשואה לעופר, דיפלומט מטעם משרד הכלכלה (נספח מסחרי) ובעלת הבלוג Pretty.Simple.Life.


עד שנת 2010 ניהלתי, כמו רבות לפניי, את המסלול המוכר של לימודים באוניברסיטה, מגורים בתל אביב עם בן זוג (לימים בעלי, עופר) ועבודה כמנהלת שיווק בחברת היי טק מוכרת. בשנת 2010 חיי התהפכו – כיומיים לאחר סיום התואר השני שלי (MBA)  שלי, נולד בני בכורי, יונתן, ובמקביל עזבתי את עבודתי ב-6 השנים האחרונות, עזבנו את תל אביב, את ישראל ועברנו לגור בסיאול, דרום קוריאה, במסגרת עבודתו של בעלי, שמונה לנהל את המשלחת הכלכלית מטעם משרד הכלכלה והמסחר בדרום קוריאה. 



על דרום קוריאה, באמת שלא ידעתי הרבה לפני שנסעתי. תמיד נמשכתי למזרח אסיה (וכראיה גם למדתי בתואר הראשון לימודי מזרח אסיה) וגם את שני הטיולים "הארוכים" שלי עשיתי באזור זה, אבל לדרום קוריאה לא נחשפתי – גם לא במסגרת הלימודים וגם לא במסגרת הטיולים. 


אולם, כבר עם הגעתנו התאהבתי במדינה לא מוכרת זו. נכון, היא שונה מאוד מישראל, מבחינת תרבות, מבחינת האוכל, המזג אוויר, כמעט הכל. אבל יש בה קסם שאני לא יכולה להסביר. הקוריאנים אנשים מאוד נעימים שתמיד רוצים לעזור (גם אם הם לא מבינים אנגלית) וישראל בכלל נתפסת שם מדינה חיובית (בניגוד למדינות אירופאיות מסוימות), היא יפיפייה ויעד מעולה לטיולים (במיוחד בחודשי הסתיו שם השלכת פשוט משגעת או בחודשי האביב שם רואים את פריחת הדובדבן במלוא עוצמתה) ולמרות שהיא מדינה מזרח אסייתית, קיימת שם השפעה אמריקאית חזקה ולכן ניתן למצוא בימינו כמעט כל מותג או מוצר מערבי ובמחיר סביר (בניגוד לישראל) וגם לאוכל החריף מתרגלים ואפילו מתגעגעים....


כפי שהבנתם, מאוד נהניתי מהשהות בת 4 השנים שלי בקוריאה, שם נחשפתי לתרבויות חדשות, ולא רק זו הקוריאנית, שכן התחברתי עם נשים מכל קצוות העולם, שחשפו בעיני תפיסות אחרות ורעיונות אחרים מאלו המקובלים בישראל, בעיקר בכל הקשור לאמהות.  לכן, שחזרתי ארצה, כבר לא הייתי ה"שירה" שנסעה. גם מבחינה אישית (אמא לשניים) וגם מבחינת הקריירה .  ידעתי שאני לא רוצה לחזור לעבוד בחברת היי-טק, ידעתי שאני לא רוצה לתזז בין עבודה, ילדים, בן זוג, בית, כמו מרבית מחברותיי בישראל, וידעתי שאפשר גם אחרת. כמו שבעלי אומר, טעמתי מהפרי האסור... לכן, החלטתי להגשים חלום ישן שלי והוא לכתוב והדרך להגשמת החלום הייתה הבלוג שפתחתי בספטמבר 2015, שנקרא Pretty.Simple.Life שם אני משתפת את הקוראים ובעיקר הקוראות בחוויות שלי מקוריאה, ב-DIY  ועיצובים מגניבים, מראיינת אמהות מהעולם לגבי תפיסת האימהות שלהן ולפעמים גם מתכונים. 


מאחר והתגוררת בסיאול במשך ארבע שנים, בוודאי נחשפת לרבדים שהמטייל הממוצע לא פוגש בעת טיולו. מהם הדברים שנראו לך מעניינים או שונים ויוצאי דופן מהתרבות הישראלית המוכרת לנו? האם יש משהו מן התרבות הדרום קוריאנית שאימצת לעצמך?


כשחיים ארבע שנים במדינה כלשהי, דברים שבהתחלה נתפסו מוזרים או שונים, כבר לא נראים כאלה ואתה מאמץ אותם לעצמך...


למשל, קוריאנים אוכלים 3 ארוחות ביום בשעות מאוד מוגדרות. ארוחת בוקר (אורז עם תוספות קוריאניות צמחוניות או דייסה קוריאנית) בסביבות השעה 06:00-07:00, ארוחת צהריים בשעה 12:00 בדיוק (שוב אורז עם תוספות קוריאניות צמחוניות או מרק ותוספת בשרית כלשהי) וארוחת ערב בשעה 18:00 (פחות או יותר כמו ארוחת צהריים). וגם אנחנו, הזרים שחיים בקוריאה, התרגלנו לשעות האלו. ב-11:40 הבטן כבר מתחילה לקרקר מהריחות שמריחים במסעדות בחוץ ומהמטבחון בעבודה, וב-12:00 מתיישבים ככל הקוריאנים לאכול. כנראה זו אחת מהסיבות למה הם רזים :)


ארוחה קוריאנית טיפוסית. צילום: שירה פורר


הרגל מצחיק נוסף שאימצנו לעצמנו הוא שמאוד מקובל, אם אתם בטיול או במקום ציבורי, להתיישב על המדרכה (ב-12:00 כמובן!), לפרוש את המחצלת (לכולנו הייתה מחצלת באוטו), להוריד נעליים (כי לא עולים עם נעליים על המחצלת) ולאכול בשטח. לא משנה אם היינו בגן חיות, בפארק או ברחבת מוזיאון. אפשר פשוט לפרוס מחצלת, להתיישב על המדרכה ולאכול.

 

למדינות במזרח הרחוק ישנם בדרך כלל קודי התנהגות שונים מאלו המוכרים לאדם ה "מערבי". האם גם בדרום קוריאה ישנם כללי התנהגות ונימוס שונים? האם יש מנהג או התנהגות מקומית שכדאי שהתייר שמגיע לראשונה לדרום קוריאה יהיה מודע אליו?


כמו כל המדינות האסייתיות, גם לקוריאנים, קודי התנהגות מאוד ברורים. למשל, כאשר רואים אדם אחר, בין אם זה השומר בלובי, המוכרת בחנות, חבר או אדם שעושים איתו עסקים, חייבים לקוד קידה קטנה עם הראש ולהגיד שלום בקוריאנית (אניונג-הא-סיו). כנ"ל שעוזבים מקום כלשהו.


ככלל, העם הקוריאני הוא שקט וצייתן ולכן מאוד לא מקובל לצעוק או להרים את הקול. ברכבת תחתית למשל, לא מדברים בטלפון כדי לא להפריע לאחר (ורוב הנוסעים פשוט שקועים במשחק כלשהו בטלפון הסלולארי שלהם). עם זאת, החריגה כאן היא ה"אג'ומה", שהיא בעצם הגרסה המקומית לאמא הפולנייה שלנו, ובדר"כ תזהו אותה כאישה יחסית מבוגרת, עם שיער מקורזל קצר (לא ברור למה אבל כל אישה קוריאנית בהגיעה לגיל הבלות תקצר את שערה ותקרזל אותו...) שכן תרשה לעצמה להעיר, לנזוף ואפילו לגעת בכם או בילדכם.


כלל התנהגות מאוד חשוב שכדאי שכל תייר יידע, הוא שחייבים להוריד נעליים עם הכניסה למקום סגור - בתים של קוריאנים , לכיתה בגן הילדים או בביה"ס, לשיעור הספורט, לחדרים בבתי מלון, במקדשים ולפעמים אפילו במסעדות מסוימות. הקוריאנים מאוד מסודרים מבחינה זו ותמיד דואגים כי ברשותם זוג נוסף של נעליים אליו מחליפים. הרעיון הוא שהנעל שדורכת על המדרכות בחוץ לא נכנסת פנימה. לכן, בשיעור ספורט כל קוריאני יגיע נעול עם נעלי ספורט ויחליף לזוג נעלי ספורט אחר שמיועד רק ל"פנים", בגן הילדים של הבן שלי חיכה לו מידי בוקר הקרוקס אליו החליף שהגיע לגן (ואם יצאו לחצר החליפו שוב לנעלי חוץ) ובמלונות או במסעדות תמיד יספקו לכם "נעלי בית" מבד להחליף אליהם. אפילו בחוזה הדירה שלנו היה כתוב במפורש שאסור להסתובב בבית עם הנעליים מבחוץ...

 

מה דעתך על המטבח הדרום קוריאני? האם התחברת אליו? האם יש מאכלים מקומיים שלדעתך חייבים לטעום?


אין ספק, כי למערבי המגיע פעם ראשונה לקוריאה צפויה הפתעה לא נעימה בכל הנוגע למטבח הקוריאני (ופעמים רבות במערכת העיכול...). רמת החריפות שלהם איננה משהו שאדם מערבי מורגל אליו ולכן הרבה פעמים מערביים נמנעים מלאכול אוכל קוריאני ומתמקדים במה שמוכר להם.


זו טעות! אמנם לוקח זמן להתרגל לחריף אבל המטבח הקוריאני עשיר ומלא בטעמים שלא מוכרים לנו. למשל, כמעט ולא אוכלים שם ירקות טריים והסלטים שלהם מורכבים ממיני עשבים, ירקות שורשיים ופטריות שלא נמצאים בארץ בכלל. כולם כמובן מתובלים בפלפל אדום, שום וג'ינג'ר ולכן חריפים אבל טעימים.


המנות הקוריאניות היותר מוכרות ונגישות לטעם המערבי הם הביבימבפ – קערת אורז לוהטת עם ירקות ובשר אשר מערבבים במעמד ההגשה, וגלבי – סטייק קוריאני אשר מוגש לשולחן נא ויושבי השולחן צולים אותו במרכז השולחן על פלטת גחלים רותחת. כל זה מלווה כמובן בסלטים, במרק לוהט ובקימצ'י – המנה הקוריאנית הכי מוכרת אשר מלווה כל ארוחה וארוחה של הקוריאני המצוי (כרוב מותסס בשום, צ'ילי, ג'ינגר למשך שנה שלמה).

ארוחת גלבי - צולים את הבשר במרכז השולחן. צילום: שירה פורר


בדר"כ, גם אוכל הרחוב הקוריאני, איננו חריף אם כי מטוגן ולכן קל יותר לזרים לעכלו. אם תגיעו לשוק נמ-דא-מון, השוק המרכזי של סיאול, תמצאו הרבה דוכני אוכל. חפשו את הדוכן עם התור הארוך ותדעו שהגעתם לדוכן המפורסם שם מגישים רק מנה אחת ורק שם – בצק פריך מטוגן ממולא Glass  נודלס (אטריות תפוח אדמה מתוק).


 

מהו המקום האהוב עלייך ביותר בסיאול?


וואו, אי אפשר למנות את כמות המקומות האהובים עליי בסיאול אבל יש כמה שבהחלט פקדתי יותר מאחרים.


הראשון, שוק נמ-דא-מון (Nam-Dae-Mon) שהיה במרחק הליכה קצר מהבית שלי. שוק זו מילה מטעה כי נמ-דא-מון בעצם מורכב מ-10,000 חנויות ודוכנים שמוכרים ה-כ-ל. הוא גם לא בהכרח זול אבל לא הייתה פעם, שהייתי זקוקה למשהו ולא מצאתי שם- מחנויות המתמחות בחומרי יצירה, שוק פרחים, חנויות המתמחות במשקפיים, חנויות המתמחות במוצרי שיער, דוכני אוכל, תחפושות לילדים, קופסאות ושקיות מעוצבות, תכשיטים, מזכרות ומה לא. הרבה מבעלי הדוכנים הם סיטונאים ולכן המחירים שם יותר זולים ממחירים שתמצאו למשל ברחוב "אינסדונג" המפורסם והשיקי – אפילו לאותם מוצרים. הסוד בנמ-דא-מון הוא להיכנס למבנים ולא להסתפק במה שרואים ברחוב. שם בעצם החנויות מוחבאות.


מקום נוסף אהוב היה הר הנמסן ((Namsan, שמגדל המגורים בו התגוררתי שכן למרגלותיו. הנמסן מלא פינות קסומות ומרבית התיירים מעדיפים לעלות על ההר באמצעות רכבל ובזה מסתפקים. עם זאת, דווקא ראש ההר איננו המקום היפה ביותר (אם כי ביום יפה התצפית על העיר מטריפה). לאורך כל ההר, שבילים להולכי רגל שיכולים ליהנות בסתיו משלכת מדהימה, בחורף משלג מנצנץ על העצים העירומים, באביב מפריחת הדובדבן ובקיץ ממזג האוויר הנעים שעל ההר המוצל. השביל האהוב עליי היה זה שמתחבר לבית המלון המפורסם "הייאט" שמוביל לפינות פיקניק נסתרות, לגן שעשועים חבוי העשוי מעץ, למעיין מים טבעיים ולפינות חמד שם מסתתרים ארנבים וחיות המתגוררות על ההר.


מבט על העיר מהר הנמסן. צילום: שירה פורר


הנמסן מושלג - יפה גם בחורף. צילום: שירה פורר


 

הר הנמסן בתקופת הקיץ. צילום: שירה פורר

לא מעט נוסעים מישראל מגיעים לסיאול לא כיעד המרכזי של טיולם, אלא בשל חניית הביניים של טיסתם בחברת KOREAN AIR, כך שעומד לרשותם זמן מועט יחסית לתור את העיר, בדרך כלל רק 24 שעות (פחות או יותר)  עד לטיסת ההמשך שלהם. מה היית ממליצה לנוסע שכזה, שזמן שהותו בעיר קצוב, מה לדעתך אסור לפספס?


האמת, מאוד עצוב לי כל פעם שאני שומעת על מכרים שנוסעים ליעד כלשהו במזרח ורק עושים עצירה קטנה בסיאול של יום או פחות. סיאול וקוריאה בכלל היא יעד מדהים בפני עצמו ואני ממליצה לכל אחד ואחת להקדיש לה לפחות שבוע.


That Said...ביום ביקור של 24 שעות הייתי מתמקדת בדאון-טאון סיאול כפי שהיינו קוראים לה, שם מרוכזים כמה ממקומות התיירות החשובים ביותר.


את היום הייתי מתחילה בארמון המלך המרכזי, Gyeong-Bok-gung, רק צריך לוודא כי לא מדובר ביום שלישי, היום בו הוא סגור. תנסו לתאם את הביקור שלכם שם עם מועד הסיורים באנגלית בחינם שהם מציעים כמו גם עם טקס חילופי המשמר.

לאחר הביקור בארמון מומלץ לצעוד לכיוון ה- cheonggyecheon, נהר קטן החוצה את סיאול. בדרך הייתי אוספת קפה וכריך מאחת מהמסעדות הסובבות את ה-cheonggyecheon וצועדת לאורך הנהר  (ואף משכשכת את רגליי במים במידה ומזג האוויר מתאפשר). לצד ה-cheonggy , חנות ספרים ענקית ונסתרת שבעיקר מקומיים מכירים שנקראת Kyobo – לא הייתי מפספסת הזדמנות להיכנס לשם, חנות המשלבת ספרים מכל העולם, מכל השפות ומכל הסוגים וגם חנויות עיצוב קטנות הממוקמות בתוך החנות.


לאחר מכן הייתי ממשיכה דרומה ועושה עצירה קטנה בארמון הקטן הנקרא deoksugung. גם שם יש טקס חילופי משמרות מרשים וביקור בארמון (אלא אם מחליטים להיכנס למוזיאון האמנות בתוך חצר הארמון, הביקור שם לא אורך יותר משעה).


אם נמשיך ללכת דרומה נגיע לבסוף לשוק נמ-דא-מון עליו כבר פירטתי מקודם. רק יש להקפיד להגיע עד השעה 15:00 לכל המאוחר כי בסביבות 16:30-17:00 סוגרים את הדוכנים והחנויות.


לבסוף, הייתי צועדת מהשוק לכיוון הר הנמסן אותו גם ציינתי, עולה על הרכבל ונהנית ממבט על העיר לפני שקיעה.


את המסלול הזה כמובן אפשר גם לעשות הפוך – רק חשוב לבדוק שעות פתיחה וסגירה של המקומות.    


את הערב הייתי מבלה באזור איטווטאן – רחוב הבילויים והמסעדות של סיאול, ובוחרת אחת מעשרות המסעדות לאכול ולשתות שם....מסעדה מומלצת היא ואטוס שמשלבת אוכל מקסיקני וקוראיני לחגיגה של טעמים חריפים בפה.

שוק האוכל המסורתי בדונגדמון . צילום: שירה פורר.


 

קשה לחשוב על דרום קוריאה מבלי שצפון קוריאה תעלה לתודעה, האם זה נושא שמקובל לשוחח עליו עם מקומיים, או שעדיף להימנע ממנו?


האמת נושא צפון קוריאה קצת דומה לנושא הסכסוך הישראלי –פלסטיני בישראל. העולם עוסק בזה יותר מאשר שאנחנו או הם עוסקים בזה ביום יום. סה"כ, אין מה להימנע מלדבר על זה עם דרום קוריאני אבל אין גם הרבה מה להגיד. עמדתם ברורה, השכן מהצפון משוגע, הם ברי המזל שמתגוררים בדרום, ולרבים מהם יש גם בני משפחה שעדיין שם או הם בעצמם ברחו משם בשנות המלחמה. אלא במקרים חריגים, היומיום הדרום קוריאני לא עוסק ולא מרגיש באיום. לפעמים יש תקופות מתח בין שתי המדינות, בעיקר שצפון קוריאה מאיימת או פוגעת באופן כלשהו, אך כמו בישראל, החיים ממשיכים כסדרם. 



מבט על צפון קוריאה מהאזור המפורז. צילום: שירה פורר.


האם יש לך המלצה מיוחדת או טיפ חשוב למי שמתכנן לטייל בדרום קוריאה בפעם הראשונה?


הרבה מהמכרים והחברים שלי חוששים לנסוע למזרח לבד בגלל שזה לא מוכר, השפה שונה והתרבות שונה. לכן הטיפ שלי הוא לא לחשוש!  גם מבחינת בטחון פנים קוריאה זו אחת מהמדינות הבטוחות בעולם לטייל בה (אפשר להשאיר תיק או אפילו טלפון במקום ציבורי ואף אחד לא יידע בזה, ותאמינו לי אני יודעת. השארתי אייפון על שולחן בפארק לשעתיים בטעות והוא נשאר שם כפי שהיה) וגם מבחינת הידידותיות לתייר. ממשלת דרום קוריאה שמה לעצמה מטרה והיא לעלות על מפת התיירות העולמית. לכן, הרבה שלטים או מקומות שבעבר לא צוינו באנגלית עכשיו מצוינים, מערכת התחבורה הציבורית מאוד קלה לשימוש ומאוד זולה (נסיעה ברכבת תחתית עולה פחות מדולר ונסיעה במונית מתחילה ב-3.5$ בערך) וגם בהרבה מהמקומות המרכזיים ישנם מתנדבים, אותם תזהו כי הם לובשים אדום, שעוזרים לתיירים להתמצא (וגם בכל מקום בסיאול יש עמדת מודיעין לתיירים עם מפות והסברים).


מה שכן, הייתי משתדלת לבקר בסיאול בחודשי הסתיו (ספטמבר-אוקטובר) או האביב (אפריל-מאי-יוני). בחורף מאוד מאוד קר ובקיץ גשום ולכן פחות נעים לטייל.
 

סתיו בקוריאה. צילום: שירה פורר.

פסטיבל פריחת הדובדבן ביואידו, סיאול. צילום: שירה פורר.


הראיון עם שירה חיזק אצלי עוד יותר את הרצון להגיע ולבקר בדרום קוריאה.  האם גם אתם חולמים לבקר שם? מוזמנים לכתוב ולשתף בתגובות למטה.

ואם התאהבתם קצת גם אתם בדרום קוריאה, ממליצה לקרוא את הפוסטים הנהדרים של שירה על הריון ולידה, אמהות וגם עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה.




 

4 תגובות:

  1. ליאן, פוסט נהדר. דרום קוריאה מאד מסקרנת אותי והראיון עם שירה סיפק גם מידע מעניין על התרבות הקוריאנית וגם המלצות מעולות למי שעתיד לבקר. על הדרך גם התלהבתי מהבלוג של שירה :-)

    השבמחק
  2. מיכל, תודה, שמחה שנהנית לקרוא :)

    השבמחק
  3. תשובות
    1. תודה יונית, איזה כיף שקראת ואהבת :)

      מחק